אפריל 2004
טניה סוחוי ועמית פרידמן
אמידת ה-NAIRU בישראל כמשתנה בלתי נצפה
המחקר בשלמותו, כקובץ PDF
עיקרי הממצאים
ה-NAIRU (Non Accelerating Inflation Rate of Unemployment) – שיעור האבטלה המתיישב עם אינפלציה קבועה – נאמד בעבודה לתקופה שלאחר התכנית לייצוב המשק, כמשתנה מקרי בלתי נצפה, בעזרתState Space Models (SSM). ה-NAIRU מזוהה באמצעות עקומת פיליפס, בהנחה שמהלכו מקרי. מודל מצומצם זה מוגדל בעזרת משוואה המבטאת את ההתמדה של מחזור העסקים. כן נעשה שימוש בשיטה המשולבת, שהציעו לראשונה Apel and Jansson (1999), כדי לאמוד בו-זמנית את התוצר הפוטנציאלי ואת ה-NAIRU. רווחים בני סמך סביב ה-NAIRU חושבו בעזרת סימולציה.
נמצא, כי להִשתנות האבטלה בפועל השפעה מועטת בלבד על הNAIRU- – שכן הוא היה יציב למדי לכל אורך תקופת המדגם. למשתנים הבלתי נצפים תכונות יציבות במידה המספיקה כדי לצפות בהצלחה את התפתחותם, לפחות לרביע אחד.
השלכות המדיניות של המחקר מוגבלות למדי, בגלל אי-הוודאות המשמעותית באשר לאומדן ה-NAIRU. לא נמצאו עדויות לתופעות של היסטרזיס. לפי האומדנים, תהליך הדיסאינפלציה של שנות התשעים לא גרם למגמה של עלייה ב-NAIRU.
מומי דהן
עליית השכר בשירות המדינה - זחילת שכר או הסכמי שכר?
המחקר בשלמותו, כקובץ PDF
עיקרי הממצאים
במאמר זה מוצעת שיטה לאמידת החלק, בתוספת השכר, שנובע מזחילת שכר. השיטה מיושמת לשנת 2000, שבה עלה השכר השנתי הממוצע בשירות הציבורי בשיעור נומינלי של 5.1%, בלא שניתנה תוספת שכר כלשהי במסגרת הסכם שכר קיבוצי ובלא ששולמה תוספת יוקר. עבודה זו מראה, כי זחילת השכר, הנמדדת על פי ההתקדמות בדרגות, תרמה לעליית השכר תרומה זעירה בלבד – פחות ממחצית נקודת אחוז. לעומת זאת נמצא כי הסכמי השכר ה"מקומיים" – ההסכמים הנחתמים לאורך כל השנה בין משרד האוצר לקבוצות עובדים במשרד או באגף של משרד – מילאו תפקיד מרכזי בעליית השכר של עובדי המדינה. בשנת 2000 תרמו הסכמים אלה לעליית השכר בשירות המדינה כ-3 נקודות אחוז. עליית הוותק המקצועי, התרחבות היקף העבודה הנוספת, ובעיקר התרחבות מעגל המקבלים תשלומי רכב תרמו יחד לעליית השכר 1.5 נקודות אחוז.
ירון זליכה ותקוה לקר ז"ל
נר לזכרה של פרופ' תקוה לקר ז"ל,
שתרמה רבות לכלכלת ישראל ונפטרה בטרם עת |
השפעת אי-הוודאות הכרוכה באינפלציה הצפויה על הצריכה והחיסכון
המחקר בשלמותו, כקובץ PDF
עיקרי הממצאים
המאמר מציג את הרקע התיאורטי לבחינת השפעתה של אי-הוודאות הכרוכה באינפלציה הצפויה על דפוסי הצריכה והחיסכון של הפרט, ואומד השפעה זו אמפירית בישראל, לתקופה 1998-1990, שהתאפיינה בתהליך דיסאינפלציה הדרגתי. המחקר מתבסס על נתונים ייחודיים המופקים משוק ההון הישראלי: קיומן של איגרות חוב צמודות ולא-צמודות בשוק זה מאפשר גזירה ישירה של הציפיות האינפלציוניות ושל רמות האינפלציה הלא-צפויה לאורך תקופה של למעלה מעשר שנים.
ממצאי המחקר מאששים את ההשערה התיאורטית שהונחה ביסודו, אשר לפיה אי-הוודאות לגבי האינפלציה הצפויה ממלאת תפקיד חשוב ואף דומיננטי בקביעת הצריכה והחיסכון של הפרטים – פועלת לצמצום הצריכה ולהגדלת החיסכון. האמידה, לגרסאותיה השונות, ממחישה, כי עיקר ההשפעה הוא של מדדים הקשורים עם סטיית התקן של האינפלציה בפועל, ואילו השפעתם של מדדים אחרים – בעיקר תוחלת הציפיות האינפלציוניות, רמת האינפלציה הלא-צפויה וסטיות התקן שלהן – בטלה בשישים. כן נמצא כי רמת האינפלציה בפועל כשלעצמה אינה משפיעה מהותית על החלטות הצריכה של הפרטים; כך, לפחות, בשיעורי האינפלציה שאפיינו את תקופת המדגם – עד כ-20% לשנה. הדבר מעמיד בסימן שאלה את הניסוח המקובל של המשוואות הנובעות מתיאוריית הציפיות הרציונליות, הכוללות את התוחלת של ציפיות הפרטים, אך אינן מביאות בחשבון את אי-הוודאות, המתבטאת בסטיית התקן של הציפיות.
זלמן שיפר
תוספת היוקר כמכשיר להגנת השכר הריאלי מהפתעות אינפלציוניות
המחקר בשלמותו, כקובץ PDF
עיקרי הממצאים
מאמר זה מציג דרך לחישוב מידת יעילותו של הסדר תוספת היוקר, על הוראותיו השונות, כאמצעי לניטרול ההשפעה של הפתעות אינפלציוניות על השכר הריאלי. החישוב נעשה באמצעות מדד מניעת השחיקה, שנבנה לצורכי עבודה זו – מדד מוכלל לחישוב שיעור ההצמדה תוך התחשבות בהוראות השונות של הסדר תוספת היוקר, ובפרט בתכיפות ההתאמה שלה, בשיעור ההצמדה ובדרך החישוב של עליית המחירים.
הניתוח מתייחס לגודל המדד, לשונותו ולהשפעתו על אי-הוודאות הכוללת של השכר. ניתוח תכונות המדד מגלה את החשיבות הרבה של אורך תקופת ההתייחסות – התקופה שלגביה נבחנת התפתחות השכר – ושל עיתוי ההפתעות האינפלציוניות בתוך מחזור תוספת היוקר. כן מבליט הניתוח את חשיבות מידת האנדוגניות של הוראות ההסדר.
בחלק האמפירי של העבודה נעשה שימוש במדד לבחינת מידת ההגנה היחסית והמוחלטת שהעניקו הסדרי תוספת היוקר אשר נהגו במשק הישראלי מאז שנת 1968 ועד היום. העבודה מתעדת את העלייה הרבה של שיעור מניעת השחיקה בשנות האינפלציה הגבוהה ואת ירידתו ההדרגתית של שיעור זה לאחר תכנית הייצוב, עד שמאז 1999 הפך הסדר תוספת היוקר למעשה להסדר חד-צדדי, המגן על השכר הריאלי מפני חריגות מחירים כלפי מעלה, אך אינו מתקן אותו בגין הפתעות מחירים במצב של אינפלציה נמוכה.
מדד מניעת השחיקה, בצירוף סטיית התקן של עליות המחירים, משמש בעבודה גם לבחינת התפתחותם של סיכוני השכר הריאליים האבסולוטיים שאיפשרה תוספת היוקר. מתברר שעלייתו של מדד זה בלמה במידה רבה את עלייתם של סיכוני השכר האבסולוטיים עד לשלבים מאוחרים של האצת האינפלציה באמצע שנות השמונים. מאוחר יותר, עם ירידת אי-הוודאות האינפלציונית, פחתו סיכונים אלה, למרות הירידה בשיעור מניעת השחיקה.
אסנת ליפשיץ
גמישות היצע העבודה של משק הבית
המחקר בשלמותו, כקובץ PDF
עיקרי הממצאים
מאמר זה בודק את השפעת מבנה התא המשפחתי על היצע העבודה של בני זוג, ובפרט של נשים, במטרה להסביר את העלייה הדרמטית בשיעור ההשתתפות של הנשים בכוח העבודה בחמישים השנים האחרונות. התרומה המרכזית של העבודה היא בעיצוב וניתוח של מודל חיפוש עבודה דינמי במשפחות משני סוגים – "מודרניות" ו"קלאסיות".
המשפחות המוגדרות כ"קלאסיות" הן משפחות פטריאכליות, שבהן הגבר הוא המפרנס הראשי והאישה אחראית לגידול הילדים ולהחזקת משק הבית. האישה במשפחה זו תצטרף לשוק העבודה רק כדי להשלים את הכנסתו של הבעל במקרה ששכרו ירד או שהוא איבד את מקום עבודתו. המשחק בין בני הזוג במשפחה זו יהיה משחק בשלבים, שבו הבעל מחליט ראשון על מדיניות חיפוש העבודה שלו, והאישה מחליטה על מדיניות החיפוש שלה רק בשלב השני, לאחר שהתבררו תוצאות החיפוש של הבעל. פתרון המשחק יהיה בשיווי משקל מסוג Stakelberg Leader.
במשפחות ה"מודרניות" שני בני הזוג נתפסים כמפרנסים שווים, האחראים במשותף הן על הפרנסה והן על הטיפול בילדים. בהיותם שחקנים סימטריים, יחליטו הבעל והאישה על מדיניות חיפוש העבודה שלהם בו-זמנית. פתרון המשחק יהיה, במשפחה זו, שיווי משקל נאש.
תוצאות המודל מראות שלסוג המשחק בין בני הזוג השפעה משמעותית על שיעורי ההשתתפות שלהם, ובפרט על אלה של הנשים. נמצא כי שיעור ההשתתפות של הנשים ה"מודרניות" גבוה מזה של ה"קלאסיות", כי במשפחות ה"קלאסיות" יש קשר שלילי חזק בין שיעורי ההשתתפות של בני הזוג, וכי במשפחות המודרניות קשר זה חלש בהרבה.
חלק מהעבודה מוקדש לסקירה מקרו-כלכלית של השתתפות הנשים בכוח העבודה בישראל בשלושים השנים האחרונות, שבהן גדל שיעור השתתפותן בכ-20%. מניתוח הנתונים ניתן לראות כי השינויים המשמעותיים התחוללו באוכלוסייה שבה מתמקד המאמר – נשים נשואות, אימהות לילדים בנות 25-55; נשים אלו הגדילו את השתתפותן ביותר מ-30%. כן מוצגים במאמר ניתוח ואמידה של משוואות המודל עבור מדגם של בני זוג ישראלים בשנים 1993 ו-1994 (לפי סקרי כוח האדם וסקרי ההכנסות של הלמ"ס), וכן קליברציות למודל, כלומר פתרון לגבי כל אחד מסוגי התא המשפחתי עבור קבוצות שונות של פרמטרים.
רועי שטיין
אמידת פרמיות הסיכון הגלומות בתשואות של נכסים פיננסיים, ובכלל זה - בציפיות לאינפלציה
המחקר בשלמותו, כקובץ PDF
עיקרי הממצאים
פרמיית הסיכון הגלומה בתשואה על נכס פיננסי היא תוספת לתשואה חסרת הסיכון, תוספת הנדרשת על החזקת נכס שתשואתו הריאלית אינה ודאית. בעבודה זו נאמדות פרמיות סיכון הגלומות בתשואות על נכסים פיננסיים בישראל – איגרות חוב ומניות – באמצעות מודל לתמחור נכסים פיננסיים, CAPM. משנתקבלו אומדנים לפרמיות הסיכון, מחשבים את הפערים בין נכסים שונים בפרמיות הסיכון, ובכלל זה – את פרמיית הסיכון הגלומה בציפיות לאינפלציה לטווחים שונים.
יתרונה של שיטת האמידה המוצגת בעבודה זו הוא שתשואת הנכס חסר הסיכון היא אנדוגנית במודל, בניגוד לשיטה המקובלת, שבה מניחים כי קיים נכס חסר סיכון שתשואתו ידועה.
הממצא העיקרי בעבודה הוא שאומדן פרמיית הסיכון הגלומה בציפיות לאינפלציה לטווח של שנה הוא 0.4 אחוז, ולכן הציפיות לאינפלציה לשנה קדימה נמוכות ב-0.4 אחוז בממוצע מהציפיות כפי שהן נמדדות כיום, בהתעלם מפרמיות הסיכון. יתר על כן, המבנה העתי (term structure) של פרמיית הסיכון הוא בעל שיפוע חיובי – פרמיית הסיכון עולה עם הטווח-לפדיון – ולכן הציפיות לאינפלציה לטווחים הארוכים משנה, כפי שהן נמדדות כיום, מוטות כלפי מעלה ביותר מ-0.4 אחוז. |
