תקציר:
בעבודה זו אנו מפתחים מודל של שוויון שיעורי ריבית לא מכוסה, המניח פרטים שונאי סיכון ומביא בחשבון לא רק את שער החליפין הצפוי אלא גם את סיכוני שער החליפין ופרמיית נזילות. אנו אומדים את המודל לאחר פתיחת המשק הישראלי לתנועות הון, ומראים שבטווח הארוך מתקיים שוויון שיעורי ריבית לא מכוסה, ופער הריביות נקבע על סמך הציפיות ארוכות הטווח לפיחות, הנגזרות מקשר של שוויון כוח הקנייה היחסי. פער הריביות בין ישראל לארה"ב מושפע גם משינויים בסיכוני שער החליפין, המגולמים בסטיות התקן של אופציות על הדולר ומפרמיית נזילות. בתקופת הדיסאינפלציה - עד 2000 - השפעת שוויון כוח הקנייה על פערי הריבית הייתה דומיננטית בהסבר ההתפתחויות בפערי הריביות, ואילו מאז שנת 2000 תרומתם של המשתנים המודדים את פרמיית הנזילות ואת הפרמיה בגין סיכון שער החליפין היא הדומיננטית. סטיות של הריבית בפועל מזו הנגזרת משיווי המשקל של הטווח הארוך מביאות, ככל הנראה, לתגובה של בנק ישראל, הנובעת מהתמסורת בין סטיות אלו לשינויים בשער החליפין, וגורמות לסטיות של הציפיות לאינפלציה. תהליך ההתכנסות של הריבית אל השיעור של הטווח הארוך נאמד בכ-8 חודשים.
המחקר בשלמותו, כקובץ PDF