תקציר:
המאמר בוחן את הביצועים, כישורי הסלקטיביות ועיתוי השוק של המנהלים הבנקאיים והפרטיים של קרנות הנאמנות הגמישות בארץ בשנים 1992-1997. בכך מתקשר המאמר הן לספרות הפיננסית הענפה החוקרת את ביצועיהן של קרנות הנאמנות והן לוויכוח העכשווי סביב שאלת הגבלת עיסוקם של הבנקים בארך בבנקאות אוניברסלית. המחקר אינו מוצא ראיות לקיומם של ניגודי עניינים בניהול הבנקאי של קרנות גמישות: התשואות הנומינליות המצטברות של הקרנות הבנקאיות שבמדגם אינן שונות באופן מובהק מאלו של הקרנות הפרטיות, והגם שהמנהלים הפרטיים מפגינים כישורי עיתוי שוק טובים מאלו של המנהלים הבנקאיים, הרי האחרונים מציגים כישורי סלקטיביות עדיפים. לא ניתן, אם-כן, לטעון לנחיתות הניהול הבנקאי של קרנות גמישות ביחס לניהול הפרטי. המחקר מצביע על השפעות חיוביות של משתני גודל הקרן/המנהל וחברותו של מנהל הקרן בבורסה על התשואות הנומינליות המצטברות ועל הסלקטיביות של קרנות המדגם; עם זאת, המתאמים הגבוהים בין משתני גודל הקרן/המנהל, חברותו של מנהל הקרן בבורסה והניהול הבנקאי מלמדים על בעיית זיהוי, המקשה על בידוד תרומתו של כל אחד ממשתנים אלו לביצועי הקרנות. יש לסייג ולומר שאף כי ממצאי המאמר אינם מספקים תימוכין לקריאות לנתק את הבנקים מניהול קרנות נאמנות, אין לראות בממצאים אלו בסיס מספיק לגזירת מסקנות מדיניות כלשהן; לכך יידרש מאמץ מחקרי נוסף.
המחקר בשלמותו כקובץ PDF