תקציר:
שיעור האבטלה בארץ נמצא מראשית העשור הקודם במגמת ירידה; ניתן לראות זאת בבירור כאשר משווים נקודות דומות במחזור העסקים. אנו בוחנים באיזו מידה התפתחות זו משקפת הבדלים בעצימותם של מחזורי העסקים, ובאיזו מידה היא משקפת שינויים בלתי מחזוריים (מבניים). לשם כך אנו משתמשים במודל תיאורטי של חשבונאות זרמים, דומה לזה שפיתחו Blanchard and Diamond (1989), ומנתחים את הדינמיקה הצפויה לאבטלה ולמשרות הפנויות כתוצאה מזעזועים מחזוריים ובלתי מחזוריים בשוק העבודה. תוצאות המודל התיאורטי משמשות כמגבלות זיהוי באמידת VAR מבני שהמשתנים האנדוגניים בו כוללים את מספר המובטלים, מספר המשרות הפנויות וכוח העבודה. תוצאות האמידה עולות בקנה אחד עם תחזיותיו של המודל התיאורטי: תנודות מחזוריות, שאותן אנו מפרשים כזעזועים לפעילות הכלכלית המצרפית במשק, מובילות לכך שהאבטלה והמשרות הפנויות נעות בכיוונים מנוגדים, ועל כן תנודות אלה מתבטאות בתזוזה לאורך עקומת Beveridge; לעומת זאת, שינויים מבניים, שאותם אנו מפרשים כהתפתחויות המשפיעות על היצע העבודה ועל היעילות הממוצעת של תהליך ההתאמה בין מובטלים למשרות, מסיטים את עקומת Beveridge. על פי האומדנים המתקבלים מהמחקר, שינויים מבניים מסבירים לפחות מחצית מהירידה שחלה בשיעור האבטלה בתקופה המשתרעת בין הרבעון הראשון של 2004, אז הגיעה האבטלה לשיא של 10.9%, ובין הרבעון הרביעי של 2011, תקופה שבה האבטלה הגיעה לשפל של 5.4%.