תקציר:
שיעורי ההשתתפות בכוח העבודה והתעסוקה בישראל נמוכים במידה ניכרת מאשר במדינות המפותחות. הפער בולט בקרב גברים ונשים בעלי השכלה נמוכה (פחות מעשר שנות לימוד)- קבוצה שהתנהגותה צפויה להיות מושפעת ממדיניות הרווחה. הפער בשיעורי ההשתתפות של גברים בין ישראל למדינות המפותחות גדל במהלך שני העשורים האחרונים, לצד גידול ניכר של מספר משקי הבית שמקבלים תמיכות. בעבודה זו אנו מתמקדים בפן אחד של בעיית שיעורי ההשתתפות הנמוכים בישראל: השפעת מדיניות הממשלה בתחום הקצבאות והשינויים שחלו בה בשני העשורים האחרונים, על שיעורי ההשתתפות בכוח העבודה ועל התעסוקה של גילאי העבודה העיקריים (25-54) ובמיוחד על אלו של בעלי השכלה נמוכה. אנו מראים כי למדיניות התמיכות הייתה במהלך התקופה השפעה ניכרת על ההחלטה אם לעבוד, השפעה שהלכה והתחזקה במשך השנים.
השוואת שכרם הפוטנציאלי של בעלי השכלה נמוכה שאינם עובדים לקצבאות ולהטבות הנלוות אליהן, המותנות באי עבודה או ברמת שכר נמוכה מאוד, מצביעה על אחד ההסברים לשיעור התעסוקה הנמוך שלהם: הכדאיות הכלכלית של יציאה לעבודה היא מוגבלת במקרה הטוב ולעתים אפילו שלילית. אנו מראים כי במהלך העשור האחרון חל שינוי ניכר בגובה הקצבה ביחס לשכר הפוטנציאלי, אך גדל מאוד משקלם של מקבלי הגמלה להבטחת הכנסה בקרב הזכאים הפוטנציאליים- פרטים שמאפייני משק הבית שלהם מאפשרים קבלת גמלה להבטחת הכנסה אם לא יעבדו ואם יעברו בהצלחה את מבחן ההשמה לעבודה. עליית משקלם של הנתמכים נובעת בעיר מהעלייה ב"נדיבות" שבמתן הגמלה, דהיינו בקלות של קבלה, המשקפת את הפיכתו של מבחן ההשמה לעבודה למכשול פחות אפקטיבי. ההשפעה על עלייה זו התבטאה בהתחזקות השפעתה של הזכאות הפוטנציאלית לקבלת גמלת הבטחת הכנסה על ההסתברות לעבוד בקרב גברים בעלי השכלה נמוכה. הממצאים מצביעים על הצורך לעבור ממדיניות המדגישה תמיכה בבלתי מועסקים למדיניות המעודדת תעסוקה, בדומה לנעשה במדינות המפותחות בשנים האחרונות.
המחקר בשלמותו כקובץ PDF