תקציר:

 

מאמר זה בוחן את מערכת ההטבות לחיסכון לגיל הפרישה בישראל, תוך התמקדות בהשפעתה על התחלקות ההכנסות. בעזרת נתונים על השכר, התעסוקה ותכונות דמוגרפיות אנו מאפיינים עשרה טיפוסים סינתטיים של משקי בית המייצגים את האוכלוסייה בישראל. על בסיס תוואי התעסוקה והשכר של טיפוסים אלה נבחנת ההשפעה המשותפת של הטבות המס לחיסכון פנסיוני ושל מערכת הקצבאות לגיל הפרישה של המוסד לביטוח לאומי על התחלקות ההכנסות לאורך חיי הפרט, על רמת ההכנסה בגיל הפרישה ביחס לזו שבסוף תקופת העבודה (יחס התחלופה) ועל החלקת התצרוכת במשך החיים. נמצא כי מערכת החיסכון לגיל פרישה היא ניטרלית מבחינת השפעתה על התחלקות ההכנסות בין משקי הבית לאורך חייהם. עוד נמצא כי בעלי הכנסות נמוכות מפסידים פיננסית (נטו) מחיסכון פנסיוני, וכי הוא פוגע גם בהחלקת התצרוכת על פני חייהם ומייצר עבורם יחס תחלופה "גבוה מדי" בגיל הפרישה. ניתוח בעזרת בסיס נתונים ייחודי מלמד כי קבלת ההחלטות של מרבית משקי הבית בתחום הפנסיוני היא במידה רבה רציונלית ואקטיבית, ותואמת את מבנה התמריצים. ממצאים אלה מצביעים על הצורך להתאים את הפרמטרים של מערכת ההטבות לגיל הפרישה בישראל להפעלת פנסיית החובה.

למחקר בשלמותו כקובץ PDF