תקציר:
בעבודה זו נאמד מודל DSGE קטן לנתוני המשק הישראלי מ-1995 עד 2006, בשיטה הבייסיאנית. המודל פותח לראשונה, ונאמד בשיטה הקלאסית GMM, אצל (2010) Argov and Elkayam, ומאז הוא משמש בבנק ישראל לניתוח כלכלי שוטף. לאחר האמידה מובא ניתוח היסטורי של הזעזועים שהשפיעו על האינפלציה. לגבי רוב שנות המדגם נמצאה תרומה נכבדת של זעזועי שער החליפין. עם זאת, דווקא השלבים האחרונים של תהליך הדיסאינפלציה לא נתמכו בייסופים בלתי-צפויים בשער החליפין, אלא בהתמתנות מחירי היבוא כתוצאה מהגלובליזציה, בהתגברות התחרותיות במשק הישראלי ובריסון מוניטרי. התפיסה המקובלת היום היא שעליית האינפלציה ב-2007 (מחוץ למדגם) נגרמה בישראל, כמו בשאר העולם, בגלל האמרת מחירי הסחורות בשווקים הגלובליים. לעומת זאת מייחס המודל האמור את רוב האינפלציה הגבוהה של אותה שנה לזעזועי היצע. יש המשערים שתוצאה זו של המודל נובעת מבחירה לא-מתאימה במדד המחיר של יבוא מוצרי הצריכה (שאינו כולל מזון גולמי ואנרגיה) כמחיר חו"ל המרכזי. בחנו השערה זו על ידי אמידה מחדש של המודל עם שלל אומדנים אחרים למחירי חו"ל, המשקפים, באופן כללי, את עליית מחירי הסחורות בעולם, והשווינו את הנראויות השוליות (log-marginal-likelihoods) המתקבלות מהאמידות השונות. לא נמצא, לתקופת המדגם, אומדן מחירים העולה על הבחירה המקורית. רק המדד האפקטיבי של המחירים לצרכן בעולם (משוקלל במשקל הסחר עם ישראל) משתווה באמידה לבחירה המקורית, ואף משפר את האינטרפרטציה של האינפלציה הגבוהה ב-2007. על כן מוצע לשקול את השימוש במדד זה כמשתנה המרכזי לייצוג מחירי חו"ל במודל.