תקציר:
מאמר זה מציג דרך לחישוב מידת יעילותו של הסדר תוספת היוקר, על הוראותיו השונות, כאמצעי לניטרול ההשפעה של הפתעות אינפלציוניות על השכר הריאלי. החישוב נעשה באמצעות מדד מניעת השחיקה, שנבנה לצורכי עבודה זו – מדד מוכלל לחישוב שיעור ההצמדה תוך התחשבות בהוראות השונות של הסדר תוספת היוקר, ובפרט בתכיפות ההתאמה שלה, בשיעור ההצמדה ובדרך החישוב של עליית המחירים.
הניתוח מתייחס לגודל המדד, לשונותו ולהשפעתו על אי-הוודאות הכוללת של השכר. ניתוח תכונות המדד מגלה את החשיבות הרבה של אורך תקופת ההתייחסות – התקופה שלגביה נבחנת התפתחות השכר – ושל עיתוי ההפתעות האינפלציוניות בתוך מחזור תוספת היוקר. כן מבליט הניתוח את חשיבות מידת האנדוגניות של הוראות ההסדר.
בחלק האמפירי של העבודה נעשה שימוש במדד לבחינת מידת ההגנה היחסית והמוחלטת שהעניקו הסדרי תוספת היוקר אשר נהגו במשק הישראלי מאז שנת 1968 ועד היום. העבודה מתעדת את העלייה הרבה של שיעור מניעת השחיקה בשנות האינפלציה הגבוהה ואת ירידתו ההדרגתית של שיעור זה לאחר תכנית הייצוב, עד שמאז 1999 הפך הסדר תוספת היוקר למעשה להסדר חד-צדדי, המגן על השכר הריאלי מפני חריגות מחירים כלפי מעלה, אך אינו מתקן אותו בגין הפתעות מחירים במצב של אינפלציה נמוכה.
מדד מניעת השחיקה, בצירוף סטיית התקן של עליות המחירים, משמש בעבודה גם לבחינת התפתחותם של סיכוני השכר הריאליים האבסולוטיים שאיפשרה תוספת היוקר. מתברר שעלייתו של מדד זה בלמה במידה רבה את עלייתם של סיכוני השכר האבסולוטיים עד לשלבים מאוחרים של האצת האינפלציה באמצע שנות השמונים. מאוחר יותר, עם ירידת אי-הוודאות האינפלציונית, פחתו סיכונים אלה, למרות הירידה בשיעור מניעת השחיקה.
המחקר בשלמותו, כקובץ PDF
הניתוח מתייחס לגודל המדד, לשונותו ולהשפעתו על אי-הוודאות הכוללת של השכר. ניתוח תכונות המדד מגלה את החשיבות הרבה של אורך תקופת ההתייחסות – התקופה שלגביה נבחנת התפתחות השכר – ושל עיתוי ההפתעות האינפלציוניות בתוך מחזור תוספת היוקר. כן מבליט הניתוח את חשיבות מידת האנדוגניות של הוראות ההסדר.
בחלק האמפירי של העבודה נעשה שימוש במדד לבחינת מידת ההגנה היחסית והמוחלטת שהעניקו הסדרי תוספת היוקר אשר נהגו במשק הישראלי מאז שנת 1968 ועד היום. העבודה מתעדת את העלייה הרבה של שיעור מניעת השחיקה בשנות האינפלציה הגבוהה ואת ירידתו ההדרגתית של שיעור זה לאחר תכנית הייצוב, עד שמאז 1999 הפך הסדר תוספת היוקר למעשה להסדר חד-צדדי, המגן על השכר הריאלי מפני חריגות מחירים כלפי מעלה, אך אינו מתקן אותו בגין הפתעות מחירים במצב של אינפלציה נמוכה.
מדד מניעת השחיקה, בצירוף סטיית התקן של עליות המחירים, משמש בעבודה גם לבחינת התפתחותם של סיכוני השכר הריאליים האבסולוטיים שאיפשרה תוספת היוקר. מתברר שעלייתו של מדד זה בלמה במידה רבה את עלייתם של סיכוני השכר האבסולוטיים עד לשלבים מאוחרים של האצת האינפלציה באמצע שנות השמונים. מאוחר יותר, עם ירידת אי-הוודאות האינפלציונית, פחתו סיכונים אלה, למרות הירידה בשיעור מניעת השחיקה.
המחקר בשלמותו, כקובץ PDF