תקציר:
בעבודה זו מוצגים ומנותחים שני ממצאים אמפיריים הקשורים לביקוש לכסף בישראל- הפיגור הארוך יחסית, המאפיין את פונקציית הביקוש, והיציבות הדינמית של הפונקציה בעשור האחרון. מתברר, שהאפיון המקובל של פונקציית הביקוש לכסף אינו מתאים למשק הישראלי. שיעור ירידתו של הביקוש ליתרות ריאליות בתקופה הנחקרת 1970 עד 1981, עלה במדה רבה על השיעור שהיה ניתן לצפות לו עקב האצת האינפלציה. מכאן הסקנו, שבתקופה זו פעלו להקטנתו, ברציפות, גורמים נוספים. כיוון שגורמים אלו אינם ניתנים לכימות בנקל קשה לקבל פונקציות יציבות, ואכן, כאשר מאפשרים תזוזות של הפונקציה בעיקר סמוך להאטת הצמיחה ב1973, ולאחר הליברליזציה בשוק הכספים ב1977 מתקבלים אומדנים סבירים לכל שאר הפרמטרים. נראה אפוא, שהפיגור של פונקציית הביקוש מוטה כלפי מעלה, בשל השמטת אותם גורמים. הפיגור שנותר בפונקציה, לאחר תיקון ההטיה, אינו מיוחס לחלקיות התאמתן של היתרות אלא לפיגור בהתאמתן של הציפיות האינפלציוניות.
למאמר המלא על שתי סוגיות בביקוש לאמצעי תשלום בישראל מ1970 עד 1981