תקציר
הצמיחה הכלכלית, שהושגה בישראל בשנים 1954 עד 1969, היא מרשימה בהשוואה לארצות רבות. האם גם מבחינת השינויים שנתחוללו במבנה המשק מתקרבת ישראל לדגם של ארץ מפותחת? מטרת עבודה זו היא לבדוק אספקט אחד של שאלה זו, היינו השינויים שחלו במיגוון היצוא הישראלי בהשוואה לשנויים שנרשמו בארצות אחרות. לאספקט זה נודעת חשיבות, שכן מחקרים אמפיריים שונים גילו קיום קשר חיובי בין התפתחות התיעוש של משקים שונים לבין מיגוון הסחורות של יצואם. התברר, שארצות בלתי מפותחות מאופיינות בריכוזיות הגדולה. בסחורות היצוא. גישות תיאורתיות ועבודות אמפיריות שונות צמחו סביב נושא הריכוזיות. כבר במבט ראשון ניתן להבחין בשני זרמי התעניינות. תהליך התיעוש גורר בעקבותיו שכלול מערכת הייצור, וכתוצאה מכך הולך ומתרבה מספר המוצרים אשר מסוגל המשק להציע בשוק העולמי במחירים בני תחרות. תופעה זו אם כי איננה הכרחית מן הבחינה התיאורטית מוכחת על ידי מובהקות הקשר שבין מיגוון סחורות היצוא לבין גובה ההכנסה הלאומית לנפש (לבד ממספר מקרים יוצאי דופן, משמשת ההכנסה הלאומית קירוב טוב לרמת התיעוש). ממצא זה, המקשר את שיעור הריכוזיות ביצוא הסחורות לרמת התיעוש, הוא תוצר נוסף של שורת העבודות, שעסקו בבעיות מתכונת ההתפתחות הכלכלית של המשקים. כפי שנראה בהמשך העבודה, מעניין הדמיון שבין התוצאות המתקבלות בבדיקות חתר לבין אלה שנתקבלו בנקודות זמן שונות.
למאמר המלא על ריכוזיות הסחורות ביצוא של ישראל מ- 1954 עד 1969 כקובץ PDF