תקציר
המאמר עוסק בנושאים אחדים, הקשורים ביניהם. הוא מציג תחילה תרגיל, הממחיש, פחות או יותר, את ממדי אובדן התוצר הריאלי, יבוא ההון והעלייה ארצה, הנובעים מהמדיניות הממושכת, שבאה לענות על הגידול בעודף היבוא לאחר 1973 , בעיקר באמצעות ריסון חמור של הביקוש המקומי הריאלי (ומכאן ריסון צמיחת התוצר תחת המגבלה של שיעור פיחות ריאלי נתון). נושא זה, לא זו בלבד שהוא מעניין, כשלעצמו, הוא גם מצביע על חלק, לפחות, מההשפעה המצמצמת, שיש להיזון החוזר של מדיניות כזאת על פוטנציאל הצמיחה. (מעבר להאטה בגידול כוח העבודה וההון, שחושבה לצורך תרגיל זה, ניתן למצוא השפעה שלילית על פריון הייצור הכולל). חשוב מזה, מן התרגיל מתקבל מושג על מחיר המדיניות שננקטה יחסית לצעדי מדיניות חליפיים, המבוססים על הגדלת יבוא ההון ו/או על שיעור פיחות ריאלי גבוה יותר.