​מאז שנת 1958 , שבה נתפרסם מחקרו של A.w. Phillips  על הקשר שבין אינפלציה לאבטלה, תופסת עקומת פיליפס מקום מרכזי בניתוחים מקרו-כלכליים. בתחילת התקופה בשנות החמישים והשישים נראה היה, שקיים קשר יציב וארוך טווח בין אבטלה לשינויי שכר ומחירים. במרוצת הזמן, עם פיתוחה ושכלולה של התיאוריה המקרו-כלכלית, ועם השינוי ב"אקלים" המקרו-כלכלי (השתררות סטגפלציה במרבית המשקים המפותחים), השתנתה הגישה אל עקומת פיליפס ואל עצם ההנחה בדבר קשר שלילי קבוע בין אינפלציה לאבטלה. כיום, לאחר התפתחותה של גישת הציפיות הרציונאליות, יש טוענים שהקשר השלילי בין אינפלציה לאבטלה הוא קצר טווח עד מאוד, ויש אף טוענים כי אין כל קשר כזה. בדיאגרמה 3 ניתן להבחין, כי בחלק ניכר של התקופה הנדונה, 1960 עד 1987 , היה המשק הישראלי מצוי על ארבע עקומות פיליפס שונות. דיאגרמות 6,5,4 ו7 מציגות תת תקופות של המדגם דלעיל, ומראות ביתר בירור את העקומות השונות. בדיאגרמה 3 ניתן להבחין, כי עקומה יציבה שררה בארבע תקופות 1960 עד 1977,1973 עד 1981,1980 עד 1984 ו1985 עד 1986 וכי במשך התקופה כולה (בין 1960 ל1987 ) ניכרת תזוזה ימינה ומעלה.

למאמר המלא על עקומת פיליפס במבחן הזמן - ישראל 1960 - 1987