תקציר:
מאמר זה מנתח את בעיות המדידה של שירותי הדיור בדירות שבבעלות הדיירים במדד המחירים לצרכן בישראל. הניתוח מתמקד בשיקולים המנחים את הבחירה בין שתי השיטות העיקריות, המתבססות על עלות השימוש האלטרנטיבי בדירה שבבעלות- גישת השימוש האלטרנטיבי בערך הרכוש המרותק לדירה וגישת עלות השכירות האלטרנטיבית.
בהמשך העבודה נבחנת ההשלכה של בחירת השיטה של מדידת שירותי הדיור על התמונה הכוללת של האינפלציה מ-1989 ועד ראשית 2000. מבדיקה זאת עולה שהשיטה אשר שימשה בפועל לא הביאה בממוצע להתנהגות חריגה של המדד, במיוחד בהשוואה לאלטרנטיבה העיקרית של שכר הדירה. עם זאת היא החריפה את התמונה של ירידת אינפלציה ב-1992 ומצביעה על שיעור עליית מחירים מתון יותר בשנים האחרונות, ובמיוחד במהלך 1999 והמחצית הראשונה של 2000.
המחקר בשלמותו כקובץ PDF