תקציר:
העבודה מציגה בדיקה אמפירית של מחזוריות פוליטית בישראל, על ידי בחינת כלי המדיניות הפיסקלית וכלי המדיניות המוניטרית בעתות של בחירות. בדומה למחקרים אמפיריים דומים שנעשו בעולם, גם נתוני המשק הישראלי תומכים בתיאוריות המחזוריות הפוליטית-כלכלית. מהעבודה עולה כי בשנות השמונים והתשעים (תקופה הכוללת שש מערכות בחירות) נקטה הממשלה כשנתיים לפני הבחירות מדיניות מרחיבה, שעוצמתה התגברה לקראת מועד הבחירות: הצריכה הציבורית האזרחית עלתה באופן מובהק בשנתיים הקודמות לבחירות, ועלייתה אף החריפה כחצי שנה לפניהן. ממצאים דומים עולים מבחינת השכר הריאלי למשרת שכיר במגזר הציבורי: גם במשתנה זה נצפתה עלייה מובהקת בשנתיים הקודמות לבחירות בתקופה כולה, ובשנות השמונים- גם עלייה חדה יותר כחצי שנה לפני הבחירות. עוד נמצא כי קצב הגידול של הצריכה הציבורית והשכר הריאלי למשרת שכיר במחצית השנה שלאחר הבחירות היה שלילי, אמנם לא באופן מובהק. בניגוד לתיאוריה הכלכלית ולממצאים אמפיריים בעולם המאששים תיאוריה זו, לא נמצאה בישראל עלייה מובהקת בתשלומי ההעברה לציבור (המשולמים על ידי המוסד לביטוח לאומי) לפני הבחירות. אשר למדיניות המוניטרית (כפי שהיא משתקפת בריבית החח"ד)- ניכרת עלייה בממוצע של הריבית הנומינלית לקראת הבחירות וירידה בממוצע אחריהן. בניגוד לריבית הנומינלית, בחינת הריבית הריאלית בדיעבד אינה מצביעה על מגמה מסוימת בעתות בחירות.
המחקר בשלמותו, כקובץ PDF