תקציר:
מאמר זה בוחן את תגובת המדיניות הפיסקלית בישראל למחזורי העסקים. אנו מוצאים אנטי-מחזוריות קלה בגירעונות הממשלתיים, בעיקר בתקופות מיתון, אולם ההוצאות, ובפרט ההשקעות הציבוריות, הן פרו-מחזוריות. עם זאת מצאנו שהן הגירעון הממשלתי והן ההוצאות נעשו אנטי-מחזוריים במידה רבה יותר אחרי 1985 - תקופה שהתאפיינה בשיפור המשמעת הפיסקלית, בעקבות ייצוב המשק. תוצאה זו מעידה, לדעתנו, על מעבר של ישראל ממדיניות פיסקלית פרו-מחזורית, כרבות מן המדינות המתפתחות, למדיניות פיסקלית אנטי-מחזורית, כרבות מן המדינות המפותחות.
"חברות הייצור הממשלתיות נקראות להכין תכניות בנייה שנתיות לעשר שנים מראש. הן מתבקשות להחזיק בכל עת תכניות טכניות וכלכליות במצב הכן לפעולה מהירה. הרעיון הוא שהמשבר הבא לא יתפוס אותנו בהיסח הדעת. התכניות תהיינה בהישג יד, על האמצעים יוחלט מראש, וכל שהממשלה תידרש לעשות הוא ללחוץ על הכפתור כדי להניע את גלגלי המכונה. בתוך כך, ההשקעות הממשלתיות, שתוכננו ונקבעו בעוד מועד, נעצרו בתקופת הגיאות".