תקציר:
בעבודה זו אנו מנסחים ואומדים מודל לחיזוי ארוך טווח של רכיב הפריון הכולל בתוצר של ישראל ולהערכת ההשפעה של משתני מדיניות עליו. לשם כך, בשלב ראשון אנו אומדים את התוצר לעובד בנתוני חתך עבור 66 מדינות במשוואה שבה המשתנים המסבירים הם משתני יסוד כגון גיאוגרפיה ותרבות וכן משתנים אשר מושפעים ממדיניות כגון איכות ההון האנושי, רמת התשתיות ואיכות המוסדות. לאחר מכן אנו מחשבים לכל מדינה מהו הפער בין התוצר לעובד החזוי, על סמך ערכי המשתנים המסבירים בשנת 2010 ומקדמי הרגרסיה, לבין התוצר לעובד בפועל. פער זה משקף את הפוטנציאל של התוצר לעובד בישראל לצמוח מהר יותר מקצב הצמיחה הממוצע שלו בעולם, בפרט באמצעות צמיחה מהירה יותר של הפריון הכולל. בשלב השני אנו אומדים משוואות התכנסות בהן קצב צמיחת הפריון הכולל תלוי בפער התוצר לעובד בתחילת התקופה. השימוש במשתני יסוד ובמשתני מדיניות יחד במסגרת של רגרסיות התכנסות מהווה חידוש בספרות הצמיחה הכלכלית. אנו מוצאים שהתוצר לעובד בישראל נמוך אך במעט בהשוואה לערך החזוי לכלכלה על סמך משתני יסוד ומשתני המדיניות אשר אופייניים לה. מכך אנו מסיקים שהפוטנציאל של הפריון הכולל בישראל לצמוח מהר יותר מהצמיחה של הפריון הממוצע בעולם, ללא שינוי במשתני המדיניות, מוגבל מאד. הצמיחה של הפריון הכולל בתרחיש הבסיסי בין השנים 2060-2020 צפויה לעמוד על 0.55%, מעט נמוך מקצב צמיחת הפריון הכולל בשנים 2019-2000.