השפעותיהם של החוב הפנימי והחוב החיצוני על הצריכה הפרטית בישראל מ1971 עד 1984

תקציר:

​השפעתו של הרכב מימון הוצאות הממשלה על הצריכה הפרטית שנויה במחלוקת בספרות הכלכלית

1. לפי הגישה המקובלת (או המסורתית), מימון גירעוני (כלומר הגדלה של החוב הפנימי, המלווה בהקטנה מתאימה של המסים) מגדיל את ההכנסה הפנויה, ובעקבותיה את הצריכה הפרטית. לפי גישה חלופה, הגישה הריקרדיאנית, הציבור מעריך, שהקטנת המסים בהווה תחייב את הגדלתם בעתיד (לצורך פירעון החוב), ולכן להרכב מימונן של הוצאות הממשלה אין כל השפעה על הצריכה הפרטית. למחלוקת זו יש השלכה חשובה על האפקטיביות של המדיניות הפיסקלית. לפי הגישה המקובלת, מימון גירעוני גורם להרחבה של הצריכה הפרטית, ולכן להקטנת במצב של תעסוקה מלאה, הדבר מקטין את המקורות ; החיסכון הפרטי והלאומי להשקעה ו/או מגדיל את עודף היבוא.

2. לעומת זאת לפי הגישה החלופה להגדלה של החוב הפנימי, המלווה בהקטנה מתאימה של המסים, לא תהיה כל השפעה על התנהגות הציבור.

למאמר המלא על השפעותיהם של החוב הפנימי והחוב החיצוני על הצריכה הפרטית בישראל מ1971 עד 1984