התהליך האינפלציוני, שהחל בארץ בשנות השבעים, ובשיעורים נמוכים יותר גם בעולם המערבי, חשף מספר נקודות תורפה בשיטות האמידה המקובלות של החשבונות הלאומיים, ולפיכך הוכנסו שינויים בשיטות אלו. עבודה זו דנה בקשרים שבין האינפלציה לאומדני הריבית על החוב הפנימי של הסקטור הציבורי ועל החוב החיצוני של המשק.
לסקטור הציבורי יש, מצד אחד, הוצאות בגין תשלומי ריבית על ההלוואות שנטל בעבר מהציבור (החוב הפנימי) ועל הלוואות שנלקחו בחו"ל (החוב הציבורי החיצוני). מהצד האחר, יש לסקטור הציבורי תקבולים מריבית ומפירעון קרן של הלוואות שנתן לציבור. גם לבנק המרכזי, שלצורך עניין זה יוגדר כזרוע של הסקטור הציבורי, יש הוצאות והכנסות מריבית בארץ ובחו"ל.

למאמר המלא: