תקציר
פיקוח על המחירים מופעל בדרך כלל כדי "להלחם באינפלציה". בנסיבות של אינפלציה הוצאות עשוי הפיקוח לבלום את התהליך האינפלציוני על ידי מניעת ציפיות לעליית מחירים וניתוק הספירלה של שכר מחירים. במקרה הרגיל יותר, של אינפלצית ביקוש, מביא הפיקוח ל"כיבוש" האינפלציה אך לא לחיסולה. בנסיבות אלה מיועד הפיקוח לנטרל את ההשפעות השליליות של התהליך האינפלציוני על חלוקת ההכנסה הריאלית, ובעיקר, למנוע את עליית מחירם של המוצרים ה"חיוניים", אשר התייקרותם פוגעת במיוחד בבעלי ההכנסה הכספית הנמוכה. תנאים כלכליים וחברתיים מיוחדים לישראל ולחצים אינפלציוניים מתמידים, בצירוף רגישות ניכרת למידת השויון בחלוקת ההכנסה גרמו לכך שמשטר של פיקוח על המחירים שרר בה כ20 שנה ברציפות. את הפיקוח על המחירים, על מסגרתו החוקית והמינהלית, "ירשה" מדינת ישראל מן המימשל המנדטורי. פיקוח הונהג לראשונה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, על מנת להבטיח את הצרכים היסודיים של האוכלוסייה האזרחית מפאת הלחצים שנוצרו עקב סגירת הים התיכון, והצורך להעביר מקורות לשימוש הצבא הבריטי הגדול שחנה באיזור. גם לאחר תום המלחמה, למרות ההפוגה שחלה בלחץ האינפלציוני, נשאר הפיקוח בתוקפו, לפחות מבחינה פורמלית, עד סוף תקופת המנדט הבריטי.
למאמר המלא על הפיקוח על המחירים בישראל מ-1949 עד 1956 כקובץ PDF