תקציר
בשנים 1955 עד 1968 חלה, התפתחות רחבת ממדים בחרושת. התפתחות זו התבטאה בהשקעות, בתעסוקה ובתפוקה. בתקופה הנסקרת גדל מלאי ההון בחרושת כמעט פי 4, מספר המועסקים בענף עלה פי 2.2 והתפוקה פי 5. שיעורי גידול אלה הם יוצאי דופן לגבי תקופה של 14 שנים. מובן, שאין לנתק את ההתפתחות המהירה של החרושת מההתפתחות הכללית במשק, ומעל לכל הגידול הרב באוכלוסייה בעקבות העלייה ארצה. מטרת עבודה זו היא לחקור את הגורמים העיקריים שקבעו את התפתחות ההשקעה ומלאי ההון, וכן לאפיין את תהליך ההשקעה בענפי החרושת.
שתי התפיסות העיקריות, המקובלות כיום בחקר ההשקעות, הן:
א. עקרון המאיץ. גישה זו קיבלה דחיפה גדולה במחקריו של אייזנר [ 5,4,3 ]. התיאוריה של המאיץ התבססה על מציאת קשר בין ההשקעות לבין השינויים בתפוקה בעבר והרווחים. מגרעותיה העיקריות של התיאוריה היו בהנחת פונקציות ייצור של פרופורציות קבועות ובהנחה שקיימת נצילות מלאה של גורמי הייצור. קבוצה נוספת של חוקרים, ביניהם מאיר וקו [ 16 ], המחזיקה גם היא בתיאורית המאיץ, סייגה תיאוריה זו במגבלת המימון. לטענתם, שינויים בביקוש לתפוקה יוצרים אמנם ביקוש להון, אולם אין ביקוש זה יכול לצאת מהכוח אל הפועל אם אין הפירמה יכולה לממן את הרחבת המפעל או את חידושו. לכן תלויות השקעותיה גם ברווחים, בנזילות ובהלוואות לזמן ארור שביכולתה לקבל. תיאוריה ;(12 ,11 ,10 ,9 ,8)
ב. התפיסה השנייה בתיאורית ההשקעות היא זו של יורגנסון זו צמודה לגישה הניאו-קלאסית של הצבר הון אופטימלי יותר מכל תאוריה אחרת. יורגנסזן גורס, כי הביקוש לשירותי הון מצד הפירמה נקבע על ידי מציאת התכנית האופטימלית, שתביא למקסימום את הרווח של היצרנים, תחת המגבלה של פונקצית הייצור, כשפונקצית הייצור היא מסוג קוב-דוגלאס. התוצאה שהתקבלה היתד, קשר סיסטמתי בין ההשקעות לבין השינויים בתפוקה ובמחיר שירותי ההון. דרך מחיר שירותי ההון נקבעה גם השפעתם של מחיר נכסי ההשקעה, שער הריבית, שיעור הפחת >ושיעור המס על רווחי החברות, על הביקוש לשירותי הון.