תקציר:
העבודה בוחנת את התפתחות הפרמיה הגלומה בעקום תשואות המק"ם ל-12 חודשים בין השנים 1992 עד 2002. פרמיה זו נאמדה במספר שיטות אקונומטריות, שאחת מהן מאפשרת לפרמיה הנאמדת להגיב על אי-הוודאות, כפי שהיא משתקפת בשונות התשואה העתידית העודפת. מהממצאים עולה כי בתהליך הדיסאינפלציה אופיינה הפרמיה במגמת ירידה, בהתאם לירידה בסיכון האינפלציה; החל מסוף שנת 2000 ועד סוף שנת 2002 שבה הפרמיה ועלתה, וזאת בגלל האינתיפאדה שפרצה ברביע אחרון של שנת 2000 ומשבר האמון במדיניות הכלכלית, שאפיין את המחצית הראשונה של שנת 2002. העבודה בחנה גם גורמים נוספים המשפיעים על התפתחות הפרמיה. עם הגורמים שנמצאו בעלי השפעה מובהקת נמנים הפער בין האינפלציה ליעד האינפלציה, פער הריביות בין המשק לחו"ל, השינוי בשיעור החזקת המק"ם בידי הציבור, השינויים בריבית בנק ישראל וסטיית התקן של שינויים אלו.