המחקר בשלמותו, כקובץ PDF

נר לזכרה של פרופ' תקוה לקר ז"ל,
שתרמה רבות לכלכלת ישראל ונפטרה בטרם עת

 

המאמר מציג את הרקע התיאורטי לבחינת השפעתה של אי-הוודאות הכרוכה באינפלציה הצפויה על דפוסי הצריכה והחיסכון של הפרט, ואומד השפעה זו אמפירית בישראל, לתקופה 1998-1990, שהתאפיינה בתהליך דיסאינפלציה הדרגתי. המחקר מתבסס על נתונים ייחודיים המופקים משוק ההון הישראלי: קיומן של איגרות חוב צמודות ולא-צמודות בשוק זה מאפשר גזירה ישירה של הציפיות האינפלציוניות ושל רמות האינפלציה הלא-צפויה לאורך תקופה של למעלה מעשר שנים.
ממצאי המחקר מאששים את ההשערה התיאורטית שהונחה ביסודו, אשר לפיה אי-הוודאות לגבי האינפלציה הצפויה ממלאת תפקיד חשוב ואף דומיננטי בקביעת הצריכה והחיסכון של הפרטים – פועלת לצמצום הצריכה ולהגדלת החיסכון. האמידה, לגרסאותיה השונות, ממחישה, כי עיקר ההשפעה הוא של מדדים הקשורים עם סטיית התקן של האינפלציה בפועל, ואילו השפעתם של מדדים אחרים – בעיקר תוחלת הציפיות האינפלציוניות, רמת האינפלציה הלא-צפויה וסטיות התקן שלהן – בטלה בשישים. כן נמצא כי רמת האינפלציה בפועל כשלעצמה אינה משפיעה מהותית על החלטות הצריכה של הפרטים; כך, לפחות, בשיעורי האינפלציה שאפיינו את תקופת המדגם – עד כ-20% לשנה. הדבר מעמיד בסימן שאלה את הניסוח המקובל של המשוואות הנובעות מתיאוריית הציפיות הרציונליות, הכוללות את התוחלת של ציפיות הפרטים, אך אינן מביאות בחשבון את אי-הוודאות, המתבטאת בסטיית התקן של הציפיות.