לצפייה בהודעה זו בקובץ Wordנגיד בנק ישראל נאם אתמול בכנס של הקריה האקדמית אונו. להלן עיקרי דבריו:
המשק הישראלי הוא משק מאוד קטן ומאוד פתוח, ולכן הוא מושפע בגדול מההתרחשויות במשק העולמי. אנו מייצאים כ-40% מהתמ"ג, ולכן תלויים בביקוש של המשקים העולמיים. כמו כן, בקביעת המדיניות המוניטרית הריבית שאנו קובעים מושפעת מהריבית שנקבעת בחו"ל – אם נעלה את הריבית בישראל בשיעור חד מעל הריבית העולמית יזרמו תנועות הון בהיקף נרחב מחו"ל ותהיה לכך השפעה של ייסוף בשער החליפין. אם כך, כל דבר שחשוב במשק הישראלי מושפע ממה שקורה בחו"ל. לכן, הרצאה שעוסקת במשק הישראלי חייבת להתחיל מתיאור המצב במשק העולמי.
המשק העולמי צמח ב-2012 בשיעור של 3.2%, כלומר, קרוב מאוד לשיעור של 3% שנחשב לסף של מיתון עולמי. הציפיות של קרן המטבע הן לצמיחה של 3.5% ב-2013, וייתכן שתוצאות הבחירות באיטליה יורידו את הציפיות לרמה שהייתה ב-2012. בארה"ב צפויה השנה צמיחה של 2%. באירופה צפוי המשך מיתון תוך התאוששות איטית ב-2014. במשקים המתעוררים והמתפתחים הייתה צמיחה מהירה יותר. שיעור הצמיחה של הסחר העולמי הוא המשתנה החשוב ביותר מבחינת היצוא הישראלי – לפני המשבר העולמי סחר זה צמח בכ-7% בממוצע לשנה, וב-2012 הוא צמח בפחות מ-3%, מה שמסביר את השנה הקשה שעברה על היצוא הישראלי. תנאי הרקע שבהם המשק הישראלי פועל, אם כן, אינם אופטימליים.
מאמצע 2003 עד אמצע 2011 נהנה המשק הישראלי, למרות המיתון העולמי, מצמיחה ממוצעת של 5% בשנה. זהו שיעור צמיחה נאה למשק עשיר ומפותח, ובהשוואה בינ"ל המשק הישראלי הוא אכן כזה, גם אם לא תמיד אנו רוצים להודות בכך. ב-2012 הייתה צמיחה איטית יותר. אני לא הייתי שבע רצון מצמיחה של 3.2% ב-2012, אבל בכל פעם ששוחחתי עם עמיתים מחו"ל הם אמרו שהיו שמחים מאוד לו המשקים שלהם היו צומחים בשיעור כזה. בשנה הנוכחית בנק ישראל צופה צמיחה בשיעור של 3.8%, כשחלק חשוב ממנה, כ-1%, צפוי להיות תוצאה של תחילת הזרמת הגז מקידוח תמר.
האבטלה בישראל נמצאת בירידה מתמשכת על פני לא מעט שנים. הלמ"ס שינתה ב-2012 את מסגרת המדידה והדבר מקשה עלינו להשוות את נתוני השנה לשנים קודמות. לכן אנו מסתכלים על הנתונים עבור קבוצת הגילאים 25-64 אשר פחות הושפעה משינוי המתודולוגיה. בקבוצה זו ניתן להבחין בהמשך הירידה. האבטלה בישראל נמוכה מבהרבה מדינות, כולל מפותחות מאוד.
בסוף ההרצאה אמנה מספר אתגרים ובעיות שמצריכים טיפול בטווח הארוך, אולם המצב המקרו כלכלי בישראל הוא בסך הכול טוב מאוד, חוץ מהיבט אחד: תקציב המדינה.
משנת 2003 חלה ירידה בגרעון הממשלה עד ל- 2007, אז התקציב היה מאוזן והגירעון היה אפסי. זו הייתה תוצאה של התוכנית האמיצה והנחושה שגיבש שר האוצר דאז, בנימין נתניהו, בתמיכת ראש הממשלה. ב-2008 התחיל שיעור הצמיחה העולמי לרדת, וב- 2009 חזרנו לגרעון בשיעור דומה לזה שהיה בשנת 2003. הייתה זו תוצאה צפויה לאור הירידה בצמיחת המשק. משהחלה ההתאוששות הייתה ציפיה שנוכל לשחזר את התוואי שהחל בשנת 2003 – תוואי יורד של הגירעון. ההתחלה הייתה טובה, אבל ב-2011 זה הפך לקשה יותר, וב-2012 הגירעון, שתוכנן לעמוד על 2% מהתוצר, הגיע ל-4.2%.
רבים שואלים, אם כך, מי אחראי לגרעון בשנת 2012? התשובה היא שהאחריות היא בעיקר של הצמיחה, שהייתה נמוכה מהצפוי. בתחילת 2011 היתה לאוצר תחזית לגביית המיסים, שבדיעבד התבררה כאופטימית מדי. אנו בבנק ישראל לא חשבנו בתחילת 2011 שהתחזית של האוצר אופטימית מידי, הבנו זאת רק בדיעבד. ב-2012 חלה, כאמור, ירידה בשיעור הצמיחה, ובהמשך הוציאה הממשלה מעבר למה שתכננה להוציא, מה שהיווה גורם נוסף להגברת הגרעון.
נתוני האבטלה מראים שהמשק קרוב מאוד לרמה של תעסוקה מלאה. במצב זה, תקבולי המיסים גבוהים יחסית. אם המשק יכנס למיתון, הגרעון יתחיל מהרמה של 2012 ויעלה ממנה. המיתון של תחילת שנות האלפיים הגדיל משמעותית את הגירעון, והממשלה נאלצה לבקש את עזרת ממשלת ארצות הברית בערבויות לגיוס חוב.
כשבדקנו את התחייבויות הממשלה ל-2013, מצאנו שההתחייבויות צפויות להביא לגידול ריאלי של 10% בהוצאות הממשלה ביחס ל-2012. זהו גידול מאוד גבוה, בייחוד עבור משק שצומח בשיעור של 3%. לפני מספר שנים קיבלה הממשלה החלטות המגבילות את שיעור הגידול בהוצאה משנה לשנה, והמגבלה לשנת 2013, על פי החוק, היא לגידול של כ-5% בהוצאות. יהיה צורך, אם כן, להפחית את ההוצאות המתוכננות ב-5%. צריך לזכור, שגם אם הממשלה תעשה זאת יהיה עדיין גידול משמעותי בהוצאות הממשלה ב-2013. כמו כן, על מנת לעמוד ביעד הגירעון אנו סבורים שיהיה צורך להגדיל את התקבולים בכ-6 מיליארד ₪ - כ-0.6% מהתמ"ג. מי שיצטרכו לקבל את ההחלטות היכן לקצץ יצטרכו לקבל החלטות קשות, אבל בסך הכול אחרי כל הקיצוצים מדובר יהיה בתקציב מרחיב, ואני מרגיש די נוח עם תקציב כזה.
לגבי המדיניות המוניטרית. מדיניות בנק ישראל מצליחה לשמר את האינפלציה רוב הזמן באזור היעד. כעת, האינפלציה והצפיות לה נמצאות בסביבה נוחה. אבל, אסור לנו להפסיק להיות מוטרדים מהאינפלציה – בנקאי מרכזי שינהג כך ימצא את עצמו נאלץ לטפל בהמשך בהתפתחות אינפלציה. אנחנו עוקבים כל הזמן, בזכוכית מגדלת, אחר הופעתם של סימנים לאינפלציה. איננו רואים כאלו כרגע, אבל עלינו להישאר עם היד על הדופק.
הדיון הציבורי עוסק ללא הרף בשאלה – האם בנק ישראל היה צריך להעלות את הריבית כדי לטפל בבעיית מחירי הדירות. יש לזכור שהריבית משפיעה על מגוון משתנים במשק – שער החליפין, רמת ההשקעות, ועוד. אם נעלה את הריבית רק כדי לטפל במחירי הדירות נגרום לייסוף והאטת הצמיחה – זו התחלופה שעלינו לקחת כל הזמן בחשבון. צריך לזכור שהגורם המרכזי בעליית מחירי הדירות הוא המחסור בהיצע. עליית המחירים הביאה לתגובת ההיצע המצופה: יש עליה במספר התחלות הבניה. הקצב שעמד על כ-30,000 יחידות בשנה הגיע עד 44,000, זו עלייה משמעותית. אולם בהמשך ירד קצב שיווק הקרקע על ידי המדינה וקצב ההתחלות ירד ל-40,000 בשנה. לדברי מנהל מקרקעי ישראל, הבעיה היא ברשויות המאשרות את תכניות הבניה, שללא אישוריהן לא ניתן להמשיך לשווק את הקרקעות.
הדרך לטפל במחירי הדיור צריכה לבוא דרך צד ההיצע. מה שלא נוכל לעשות, זה להשתמש בכלי הריבית, שהוא כלי מדיניות המשפיע על כלל המשק, רק כדי לטפל במחירי הדיור. אנשים אומרים לנו שאנו לקחנו על עצמנו אחריות גדולה מדי בקשר למחירי הדיור. זה מזכיר לי את אלו שטוענים שהנגיד האמריקאי, בן ברננקי, משחרר את הממשלה מאחריותה למצב המשק בכך שהוא עושה ככל יכולתו כדי להמריץ את הצמיחה. אנו עושים מה שאנו יכולים, ולא הייתי רוצה לגרום נזק לכל האוכלוסייה כדי ללמד את הפוליטיקאים להתנהל בצורה טובה יותר.
בעיית העוני בישראל אינה פשוטה לפתרון, משום שהעוני מרוכז בעיקר בקרב שתי אוכלוסיות – החרדים והערבים, ואין בכך כדי להמעיט בבעיית העוני גם בקרב האוכלוסייה הכללית. אולם בקרב החרדים, פחות ממחצית הגברים משתתפים בשוק העבודה, ובקרב הערבים רק כ-20% מהנשים עובדות. לכן, לא נוכל לטפל בעוני על ידי מתן קצבאות שיעלו את כל העניים אל מעל קו העוני, בשל ההשפעה של מדיניות כזו על התמריץ לעבודה. נצטרך למצוא פתרון לבעיה לא פשוטה זו. הסתכלות על המגמות הדמוגרפיות ההיסטוריות והצפויות מראות על גידול מתמשך בחלקם של המגזרים הערבי והחרדי באוכלוסיה. אם יימשכו המגמות הנוכחיות בשוק העבודה, נגיע למצב שבו חצי מהאוכלוסייה משתייכת למגזרים שבהם ההשתתפות בכוח העבודה נמוכה, והחצי האחר מממן אותה. זה לא יקרה משום שלא נוכל להמשיך להיות במצב כזה, והאוכלוסיות הרלוונטיות מבינות את זה.
אתגרים נוספים שהמשק יצטרך לטפל בהם בטווח הארוך הם שיפור ההישגים של מערכת החינוך, והפחתת הבירוקרטיה אשר מכבידה על הפעילות הכלכלית, כפי שהדבר בא לידי ביטוי, למשל, במדד Doing Business של הבנק העולמי.
בסך הכול - המשק הישראלי הוא סיפור הצלחה. אם חושבים על ההיסטוריה של המשק, על המצב הביטחוני, על האתגרים שעמדנו בהם, הצלחנו לבנות משק משגשג. יש, כאמור, בעיות ואתגרים, ולמרות שלא את כולן ניתן לפתור במהירות אני בטוח שנתמודד עם האתגרים ונצליח לפתור את הבעיות.
בתשובה לשאלות מהקהל הוסיף הנגיד:
רוכשי דירות שרוצים לקחת הלוואת משכנתא, צריכים לקחת בחשבון שהריבית היום מאוד נמוכה, וכאשר הריבית תעלה התשלומים החודשיים יעלו. בנק ישראל מגביל את שיעור המינוף, משום שכשמגיע היום שבו הרוכשים לא מצליחים לעמוד בתשלומי המשכנתא מתחילות הבעיות. מגבלות אלו משפיעות בעיקר על משקיעים, ופחות על רוכשי דירה ראשונה. אני מרבה לצטט את הספר This Time is Different. בזמנים טובים כולם חושבים שהמצב טוב, המחירים עולים, ויודעים איך לטפל בבעיות. בשנים האחרונות ראינו כיצד חשיבה מסוג זה הביאה למשבר הכלכלי החמור מזה שנים רבות. אנו לא נאפשר לדבר כזה להתרחש בישראל.
אני שומע לעיתים קרובות שטוענים ש"בנק ישראל מתעניין יותר ביציבות הבנקים מאשר בלקוחות". אנחנו שומרים על יציבות הבנקים כדי להגן על הציבור ועל הלקוחות. יש לנו אחריות לציבור, ומוטלת עלינו החובה למנוע את הדברים שראינו אותם קורים במדינות אחרות.
השינוי שנעשה במדידת נתוני האבטלה נעשה כדי להתאים את אופן המדידה לאופן המקובל במדינות ה-OECD.
לגבי תפקיד שר החוץ, אחזור ואצטט מה שאמר לי פרופסור שלימד אותי לפני שנים רבות "הטעות הכי גדולה שאנשים בוגרי אוניברסיטה כמוך עושים, היא לקבל הצעה שלא הוצעה לך".