| הפחתת המסים הישירים מעבודה מאז שנת 2004 אפשרה את צמיחת התוצר לנפש ללא גידול בשכר הברוטו לעובד ובמקביל לעלייה בשכרו הנטו. |
 |
| השכר הריאלי ברוטו הממוצע למשרת שכיר כיום נמוך יותר מאשר בשנת 2001. השכר נטו, לעומתו, עלה בשנים אלו בקצב ממוצע של 1.2 אחוז לשנה. |
|
| הפחתת המס באה לידי ביטוי בעליית השכר נטו של מרבית העובדים שעבדו 10 חודשים לפחות במהלך שנה ובשכרם של העובדים המתמידים. |
|
| בעשור האחרון ניכרת ירידה חדה בקצב הגידול של השכר הריאלי ברוטו למשרת שכיר, מ-1.8 אחוז לשנה בעשור הקודם ל- 0.02 בעשור הנוכחי. מאחר שהן התוצר לנפש והן התוצר לעובד גדלו בשתי התקופות בשיעורים דומים, הרי ששינוי המגמה בהתפתחות השכר ברוטו אינו מוסבר בירידת קצב הגידול של התוצר לנפש או הפריון לעובד. אחד ההסברים האפשריים לשינוי המגמה בקצב הגידול של השכר ברוטו הממוצע הוא הירידה בשיעורי המס על השכר שאפשרו צמיחה ללא גידול בשכר מנקודת הראות של המעביד. |
| בשנת 2003 החליטה הממשלה על תוכנית ארוכת טווח של ירידה במס הישיר על עבודה. בשנת 2005 התוכנית אף הואצה, ובשנת 2009 היא הורחבה עד לשנת 2016. קירוב טוב לשיעור המס הממוצע על השכר הוא המנה של תקבולי מס ההכנסה מעבודה של שכירים חלקי סך ההכנסה של שכירים. משנת 1995 עד שנת 2000 עלה שיעור המס הממוצע מ-29 אחוזים ל-32 אחוזים, ומשנת 2001 הוא ירד בשיעור חד עד 23 אחוזים בשנת 2010. |
| בעזרת שיעור המס הממוצע ניתן לגזור את השכר נטו הממוצע למשרת שכיר, כאשר השכר ברוטו הממוצע נלקח מתוך נתוני המוסד לביטוח לאומי על השכר למשרת שכיר בשנים המתאימות. השינויים בשיעור המס באו לידי ביטוי בעלייתו של השכר נטו הממוצע הריאלי למשרת שכיר בין 1995 ל-2001 בקצב ממוצע של 2.8 אחוזים בשנה, פחות מקצב הגידול של השכר ברוטו בתקופה זו, ובין השנים 2001 ל-2010 – בקצב ממוצע של 0.7 אחוז לשנה, מעל לקצב הגידול הממוצע של השכר ברוטו בתקופה זו. מאז תחילת הרפורמה במס ההכנסה בשנת 2003 ניכרת ירידה של היחס בין השכר ברוטו לבין התוצר לעובד, בעוד שהשכר נטו ביחס לתוצר לעובד דומה לממוצע ארוך הטווח שלו (איור 1). |
| העלייה בשכר הנטו הממוצע של העובד, כפי שחושבה, אינה מבטאת בהכרח עלייה בשכר נטו של כל קבוצות העובדים; ייתכן שהיא מבטאת בעיקר עלייה בשכר נטו של בעלי ההכנסות הגבוהות. אולם, כפי שעולה מניתוח נתוני פרט (לוח 1 - פאנל עליון), היא משקפת עלייה בשכר נטו של מרבית העובדים שעבדו לפחות 10 חודשים במשך שנה, וזאת על פני כל התפלגות השכר. שיעור המס הגבוה יחסית של העובדים בחמישון השכר התחתון נובע בעיקר מתשלומי מס בריאות וביטוח לאומי; רכיב מס ההכנסה, בקרב העובדים שעבדו לפחות 10 חודשים למשך שנה, הוא אחוז אחד בלבד. |
| שכרם של העובדים עולה עם גילם, וככל שעולה השכר עולה גם שיעור המס הממוצע והשולי של העובד (לוח 1 - פאנל תחתון). השפעה זו פועלת על השכר נטו בכיוון מנוגד לפעולתה של הרפורמה להפחתת המס הישיר. בבדיקות שערכנו נמצא כי ההשפעה של הורדת המסים הסטטוטורית הייתה, בממוצע, חזקה יותר מהשפעת העלייה במדרגות המס. כך, בממוצע, עובדים שהתמידו בעבודתם שילמו בשנת 2008 מס הכנסה בשיעור ממוצע של 16 אחוזים, לעומת 19 אחוזים בשנת 2000. הירידה בשיעור המס הממוצע של העובדים המתמידים התחלקה באופן לא שווה כך שככל שהעובדים היו בשנת 2000 בחמישון שכר גבוה יותר כך הירידה בשיעור המס שלהם הייתה גדולה יותר. |
| ניתן לבדוק גם בכמה גדל נטו שכרו של עובד שהתמיד בעבודתו בהשוואה למצב שבו שיעורי המס לא היו משתנים (לוח 1 - הטור השמאלי). הלוח מראה ששיעורי המס שמשלמים עובדים אשר התמידו בעבודתם ירדו בממוצע פחות מאלו של שאר העובדים, ללא קשר לחמישון השכר שבו הם נמצאו בשנת הבסיס. זאת בשל עליית שכרם, שלוותה בעלייה של מדרגת המס. עוד נמצא כי ככל שחמישון השכר של העובדים בשנת 2000 היה גבוה יותר, כך עובדים שהתמידו בעבודתם נהנו יותר מהפחתת המס, וכי עובדי החמישון התחתון כמעט ולא נהנו ממנה. |
| בסיכום - הרפורמה להפחתת המס הישיר מעבודה, שהחלה בשנת 2003 וצפויה להימשך עד שנת 2017, תרמה לתחרותיות של המשק הישראלי. הפחתת המס אפשרה עלייה בשכר נטו של העובד ללא גידול של עלויות הייצור למעסיק והגדילה את השכר נטו של מרבית העובדים שעבדו לפחות 10 חודשים בשנה, במיוחד של אלה ששכרם גבוה. |
|
