להודעה זו בקובץ WORD
לסקירה המלאה
- הגירעון בתקציב המדינה לשנת 2012 היה 4.2 אחוזי תוצר, בהשוואה ליעד של 2.0 אחוזי תוצר בעת אישור התקציב בסוף 2010, וכנקודת אחוז יותר מהגירעון ב-2011.
- רוב הסטייה מיעד הגירעון נובעת מתקבולי מסים נמוכים מהתחזית המקורית. פער זה מוסבר ברובו על ידי התפתחויות מקרו-כלכליות שונות ממה שנחזה בעת אישור התקציב בסוף 2010.
- על פי אומדני בנק ישראל ההוצאות הצפויות בשנת 2013 על בסיס ההחלטות והתוכניות שאימצה הממשלה, גבוהות ביותר מ-9 אחוזים מהתקציב ל-2012, וב-13 מיליארדי ₪ מתקרת ההוצאה על פי כלל ההוצאה שאושר ב-2010.
- בשנים 2014 ו-2015 קיימים פערים משמעותיים נוספים בין העלות הצפויה של התוכניות שאישרה הממשלה לתקרת ההוצאות .
- אם הממשלה תתאים את הגידול בהוצאותיה ב-2013 לתקרת ההוצאות ולא תשנה את שיעורי המס הקבועים בחוק, הגירעון הצפוי על בסיס תחזית צמיחה של 3.8 אחוזים הוא 3.6 אחוזי תוצר, גבוה מ-3 אחוזי תוצר - יעד הגירעון החדש שהממשלה אימצה בקיץ 2012. כלומר, ידרשו גם העלאות של שיעורי המיסים או ביטול פטורים כדי לעמוד ביעד הגירעון. אם הממשלה לא תתאים את הוצאותיה, הגירעון הצפוי ב-2013 על בסיס עלות התוכניות שאישרה הממשלה, ושיעורי המס הקבועים בחוק הוא 4.9 אחוזי תוצר.
- ללא התאמה משמעותית של תקציב המדינה - הן הקטנת התחייבויות הממשלה לגידול בהוצאות והן העלאת תקבולי המס – יחס החוב לתוצר אינו צפוי לרדת בשנים הקרובות, אלא אם שיעור הצמיחה יהיה גבוה במיוחד – יותר מחמישה אחוזים בממוצע לשנה.
הגירעון התקציבי בשנת 2012 היה 4.2 אחוזי תוצר, כשני אחוזי תוצר מעל תקרת הגירעון שנקבעה בעת אישור התקציב בסוף 2010 וכאחוז תוצר יותר מהגירעון ב-2011. מרבית החריגה מיעד הגירעון נובעת מכך שההכנסות ממסים היו נמוכות בכ-14 מיליארדי ₪ מהתחזית בעת אישור התקציב. היתרה משקפת רמה נמוכה מהחזוי של ההכנסות שאינן ממסים, זו השנה השניה ברציפות, והוצאות גבוהות מהתקציב המקורי, שהתאפשרו באמצעות העברת עודפים מתקציב השנה הקודמת.
בחינה באמצעות מודל המס של חטיבת המחקר של בנק ישראל מעלה כי רובו של הפער בין ההכנסות ממסים בפועל לתחזית התקציב נובע מגידול נמוך מהצפוי של שני משתנים מקרו-כלכליים: השכר ומכירות דירות חדשות. כרבע מהסטייה ניתן לייחוס, על פי המודל, לתחזית אופטימית מדי גם על בסיס המידע שהיה זמין בעת אישור התקציב לפני שנתיים. מרבית הפער זוהתה כבר במהלך 2011 והממשלה העלתה בהתאם בסוף 2011 את תחזית הגירעון ל-3.4 אחוזי תוצר, אך בהינתן שפעלה במסגרת תקציב דו-שנתי לא נעשו באותו שלב התאמות בתקציב כדי להקטין את הגירעון. רק במחצית השניה של 2012, כאשר הגירעון המשיך לגדול, החליטה הממשלה להעלות את שיעורי המס כדי להפחיתו, בעיקר לקראת 2013.
בנוסף להכנסות הנמוכות מהחזוי, הוצאות הממשלה היו השנה גבוהות מהתקציב המקורי. אם הממשלה לא תבצע התאמות שיקטינו את הגידול בהוצאות כדי שיתאים לתקרת ההוצאות הקבועה בחוק צפוי בשנים הקרובות פער הולך וגדל בין הוצאות הממשלה לתקרה, שכן כמה מתוכניות הממשלה הן רב-שנתיות. בשנת 2013 מוערך הפער בין סך ההוצאות הכולל את עלותן של התוכניות שאישרה הממשלה לבין תקרת ההוצאות בכ-13 מיליארדי ₪, ובשנים 2014 ו-2015 הפער גדול עוד יותר באופן משמעותי. התאמת הגידול בהוצאות הממשלה לתקרה הקבועה בחוק תהיה לפיכך אתגר משמעותי לממשלה בעת הכנת תקציב 2013 ותקציבי השנים שאחריה.
בחינה של תוואי הגירעון ויחס החוב לתוצר הצפויים בשנים הקרובות מעלה כי אם תקטין הממשלה את הגידול בהוצאותיה לתקרה התואמת את כלל ההוצאות ותשמור על שיעורי המס הקבועים בחוק (כולל השינויים שכבר אושרו לשנים הקרובות) הגירעון הצפוי יהיה גבוה מיעדי הגירעון המוגדלים שאימצה הממשלה במהלך 2012 ויחס החוב לתוצר לא ירד עד סוף העשור. כדי לעמוד ביעד הגירעון ל-2013 תידרש העלאה של תקבולי המסים בכ-6 מיליארדי ₪, שבהתחשב בהשפעת המסים על הפעילות משמעותה הגדלת תקבולי המס בהיקף של כ-7.5 מיליארדי ₪; בשנים שאחרי 2013 יידרשו העלאות נוספות. אם הממשלה תגדיל את הוצאותיה בהתאם לעלות התוכניות שאישרה, יגיע הגירעון ב-2013 כמעט ל-5 אחוזי תוצר וימשיך לעלות גם בשנים הבאות. כתוצאה מכך יתקרב יחס החוב לתוצר ל-100 אחוזים לקראת סוף העשור, גם בהנחות מקלות לגבי השפעת הגירעון והחוב על שיעורי הריבית והצמיחה.
