- בנק ישראל קיים בשנים האחרונות תהליך מקצועי ומעמיק של בחינה מחדש של יעד האינפלציה. התהליך כלל ביצוע ניתוחים שונים, השוואה בינ"ל ושיח עם בנקים מרכזיים מובילים בעולם, דיונים עם גורמי מקצוע בבנק ומחוצה לו, קיום כנסים מקצועיים ועוד.
- המסקנה העולה מהתהליך היא שנכון לשמר את יעד האינפלציה הקיים - יציבות מחירים המוגדרת להיות שיעור אינפלציה שנתי שבין 1–3 אחוזים. יעד האינפלציה הנוכחי הוגדר על ידי הממשלה בשנת 2000 עם תחולה משנת 2003, ומאז נותר ללא שינוי.
- משטר יעד האינפלציה השיג את המטרה העיקרית שלשמה נוצר: יציבות מחירים על פני זמן. האינפלציה השנתית הממוצעת משנת 2003 ועד סוף 2023 היא 1.5%, והציפיות הממוצעות לטווח הבינוני של 3–5 שנים, בממוצע, קרובות ל-2 אחוזים - מרכז יעד האינפלציה. הציפיות לאינפלציה לטווח של 10 שנים נותרו מעוגנות בין 1–3 אחוזים.
בנק ישראל מפרסם היום דו"ח המסכם עבודה מעמיקה ומקיפה שנעשתה בבנק כדי לבחון את היתרונות והחסרונות של יעד האינפלציה הנוכחי. הקובץ כולל מסמך מדיניות מסכם המציג את השיקולים שהובילו למסקנה שנכון לשמר את יעד האינפלציה הנוכחי ללא שינוי, וכן ארבעה ניירות מחקר שנכתבו בחטיבת המחקר של בנק ישראל.
מאז סוף שנות התשעים של המאה הקודמת, יעד אינפלציה הוא המסגרת המקובלת והמועדפת לניהול המדיניות המוניטרית במרבית הבנקים המרכזיים במדינות המפותחות. ישראל הייתה בין המדינות הראשונות שאימצו את יעד האינפלציה כמסגרת למדיניות והוא הפך לעוגן המרכזי של המדיניות הכלכלית. על פי החלטת הממשלה מאוגוסט 2000, יעד האינפלציה נקבע להיות החל מ-2003 1–3 אחוזים, תחום שהוגדר כיציבות מחירים. זאת, לאחר תהליך ארוך של דיסאינפלציה שהחל עם תוכנית הייצוב ב-1985.
בחוק החדש של בנק ישראל, שנחקק ב-2010, הוגדרו מטרותיו ותפקידיו של הבנק. המטרה המרכזית של בנק ישראל לפי החוק היא שמירה על יציבות מחירים ולאחריה תמיכה בפעילות הכלכלית וביציבות הפיננסית. במסגרת התכנית האסטרטגית של בנק ישראל, ובדומה לבנקים מרכזיים אחרים, הוחלט על בחינה מחדש של מסגרת המדיניות המוניטרית ובפרט של יעד האינפלציה. זאת לאור הניסיון הרב שהצטבר בניהול מדיניות מוניטרית תחת יעדי אינפלציה בארץ ובעולם.
לאחר בחינת היתרונות והחסרונות של יעדים אלטרנטיביים, המסקנה העולה מהעבודה שנעשתה היא שיש לשמור על יעד האינפלציה הקיים – טווח שבין 1 ל-3 אחוזים, כפי שקיים מ-2003.
בנוסף לארבעת הניירות המובאים בדו"ח, פורסם במסגרת התהליך גם ספר מאמרים בנושא. כמו כן, התקיימו דיאלוגים עם בנקים מרכזיים אחרים, נערכו כנס אקדמי בינלאומי וכנס מקומי עם גורמים שונים במשק, ביניהם משרד האוצר, התאחדות התעשיינים וההסתדרות, נערך דיון פתוח בנושא בהשתתפות עובדים מהחטיבות השונות של הבנק, התקבלו חוות-דעת בכתב מהקהילה המקצועית, ובוצע סקר הבוחן את הידע והעמדות של הציבור בנושא האינפלציה ויציבות המחירים.
במבחן התוצאה, משטר יעד האינפלציה השיג את המטרה העיקרית שלשמה נוצר: יציבות מחירים על פני זמן. למרות שבחלק גדול מהתקופה האינפלציה בפועל סטתה מטווח יעד האינפלציה, לשני הכיוונים, הציפיות לטווח הארוך נותרו מעוגנות בתוך תחום היעד לאורך כל התקופה. בכך, הוא מהווה דוגמא להצלחה יוצאת דופן של מדיניות ציבורית שמציבה, חותרת ומשיגה יעדים לטווח ארוך. כיום, יעד של יציבות מחירים הוא מובן מאליו במשק הישראלי, אך בעת הצבתו הניסיון הבינלאומי בתחום היה ראשוני ומוגבל למספר מדינות בלבד. ההצלחה של משטר יעד האינפלציה כמנגנון לייצוב המחירים היא גלובלית, והעובדה שלרוב רובן של מדינות ה-OECD יש יעד כזה היא עדות לכך.
נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון: "במסגרת התכנית האסטרטגית של בנק ישראל, ובדומה לבנקים מרכזיים אחרים, הוחלט על בחינה מחדש של מסגרת המדיניות המוניטרית ובפרט של יעד האינפלציה. בנק ישראל ימשיך לנהל את המדיניות המוניטרית במטרה לשמור על יציבות המחירים, תוך תמיכה בצמיחה בת-קיימא של המשק ושמירה על היציבות הפיננסית. חתירה להשגה ולשמירה על יעד האינפלציה – 1 עד 3 אחוזים תמשיך להנחות את בנק ישראל בעיצוב המדיניות המוניטרית בשנים הבאות. אני מודה לחטיבת המחקר ולגורמי המקצוע השונים בבנק שביצעו עבודה חשובה ומקיפה זו."
בדו"ח מובאים ארבעה ניירות, להלן קישורים לניירות בנפרד:
- השלכות שליליות אפשריות של יעד אינפלציה גבוה יותר
- עיגון הציפיות לאינפלציה – ניתוח עבור ישראל וארה"ב
- ניתוח מסגרת המדיניות החדשה של הפד
- הקשר בין גובה יעד האינפלציה להסתברות לפגוש את מחסום האפס