בנק ישראל מפרסם קטע מתוך דו"ח בנק ישראל שיפורסם בסוף החודש: עדויות לעלייה מהירה בשיעור התעסוקה של גברים חרדים בכוח העבודה ב- 2010 - 2011

06.03.2012

בנק ישראל מפרסם קטע מתוך דו"ח בנק ישראל שיפורסם בסוף החודש: עדויות לעלייה מהירה בשיעור התעסוקה של גברים חרדים בכוח העבודה ב-2010–2011

להודעה זו בקובץ WORD - לחץ כאן

ניתוח סקרי כוח האדם מצביע על עלייה מהירה בשיעור התעסוקה של גברים חרדים מכ-38 אחוזים בשנת 2009 לכ-45 אחוזים בשנת 2011. עיקר העלייה הנה בתעסוקה בענפי המגזר העסקי.
עם זאת, שיעור התעסוקה של אוכלוסייה זו (כ-45 אחוזים) עדיין נמוך משמעותית מיעד התעסוקה לגברים חרדים (63 אחוזים) שקבעה הממשלה לשנת 2020.
ניתוח סקרי כוח האדם של הלמ"ס מצביע על עלייה מהירה בשיעור התעסוקה של גברים חרדים (ע"פ הגדרה רחבה) מכ-39 אחוזים בשנת 2009 לכ-45 אחוזים בשנת 2011. עיקר הגידול בתעסוקה הינו בענפי המגזר העסקי. הגדלת שיעור התעסוקה בקרב אוכלוסיות חרדיות, ובפרט בקרב גברים חרדים, הוגדרה כאחד מהיעדים העיקריים של האג'נדה החברתית-כלכלית. ועדת טל קבעה שנת הסתגלות לעוזבי ישיבות כדי להקל על השתלבותם בתעסוקה. הממשלה אף הציבה כיעד את הגדלת שיעור התעסוקה של גברים חרדים בגילי העבודה העיקריים מכ-40 אחוזים בשנת 2008 ל-63 אחוזים בשנת 2020. הגדלת שיעורי התעסוקה בקרב החרדים מקבלת משנה חשיבות לנוכח חלקם הגדל באוכלוסיית גילי העבודה.
ניתוח השינויים בדפוסי התעסוקה של החרדים נתקל בקושי שבהגדרה ובזיהוי של אוכלוסיות חרדיות בנתונים הרשמיים ובסקרים1. בסקרי כוח האדם משק בית מזוהה כמשק בית של חרדי או בן ישיבה אם נכלל בו מי שמוסד ההשכלה האחרון שלמד בו הוא ישיבה גבוהה. הגדרה זו מכלילה באוכלוסיית בני הישיבות בוגרי ישיבות לא-חרדיות, כישיבות הסדר, ומוציאה ממנה בני ישיבות חרדים שלמדו במוסד אחר לאחר סיום לימודיהם בישיבה. בעיית הזיהוי של האוכלוסייה החרדית מחריפה עם יישום המדיניות לעידוד התעסוקה בקרבה, שכן בהשפעת מדיניות זו חרדים רבים פונים לרכישת השכלה גבוהה במוסד שאינו ישיבה2 .
כדי להתמודד עם הקושי האמור ניתוח זה עושה שימוש בשתי הגדרות: משקי בית שבהם בוגרי ישיבות גבוהות באותה שנה (הגדרת המועצה הלאומית לכלכלה) ומשקי בית בהם בני ישיבות מתמידים, קרי שזוהו כבוגרי ישיבות בסקרי כוח האדם בשנתיים רצופות, שהם מעין "ליבה" של האוכלוסייה החרדית. יעד תעסוקת-החרדים שהציבה הממשלה מתייחס להגדרה הראשונה, ואילו ההגדרה השנייה מקטינה הטיות-באמידה הנובעות מלימודים מאוחרים במוסד שאינו ישיבה. הניתוח גם מבחין בין תעסוקה בכלל לתעסוקה במגזר העסקי, להוציא משלחי יד של "כלי קודש" (משגיחי כשרות, שוחטים וכו'); זאת כדי לבחון את ההשתלבות של גברים חרדים בפעילות כלכלית שאינה מזוהה עם המגזר החרדי באופן מסורתי.
שיעור התעסוקה בקרב בני ישיבות על פי שתי ההגדרות עלה במהירות: מכ-39 אחוזים בשנת 2009 לכ-45 אחוזים בשנת 2011 על פי ההגדרה המרחיבה (של המועצה הלאומית לכלכלה), ומכ-31 אחוזים לכ-38 אחוזים בקרב בני הישיבות המתמידים. העלייה המהירה-במיוחד על פי ההגדרה השנייה מרמזת כי אין זו תוצאה של הטיה סטטיסטית, אלא שינוי אמיתי, המתחולל גם ב"ליבה" של האוכלוסייה החרדית. גם התמדתו של שיעור התעסוקה הגבוה במשך שנתיים, בניגוד לעלייה הזמנית בשנת 2006, מחזקת את הטענה כי אכן מתחולל שינוי אמיתי. ולבסוף, העלייה המהירה של התעסוקה במגזר העסקי להוציא "כלי קודש" מלמדת כי גברים חרדים מגדילים את היקף השתתפותם בפעילות הכלכלית הכללית. לעת עתה אין אנו יכולים להעריך באיזו מידה תרמו לעליית שיעור התעסוקה של החרדים בתקופה הנסקרת מדיניות התעסוקה הממשלתית כלפי האוכלוסייה החרדית, חוק טל, שנחקק לפני כעשור ובוטל על ידי בג"ץ בפברואר 2012, וגורמים אחרים, כגידול הביקוש הכללי לעבודה בשנתיים האחרונות.

למרות העלייה המהירה של שיעור התעסוקה של הגברים החרדים, שעל פי הגדרת המועצה הלאומית לכלכלה עומד על כ-45 אחוזים, שיעור זה עדיין רחוק מיעד התעסוקה שהממשלה הציבה לגביהם לשנת 2020 (63 אחוזים). יתר על כן, שיעור המועסקים החרדים בענפי המגזר העסקי נמוך במיוחד ביחס ליהודים אחרים, ואילו חלקם של המועסקים בשירותים הציבוריים (מנהל ציבורי, חינוך וכו') לרבות בשירותי דת, עולה על שליש מהמועסקים החרדים. השאיפה לשילובם של החרדים בחיים הכלכליים מחייבת אפוא הגדלה ניכרת של שיעור תעסוקתם בענפי המגזר העסקי. לבסוף, מספר שעות העבודה השבועיות של המועסקים החרדיים נמוך משמעותית מזה של יהודים אחרים; מצב זה מקטין את שכרם של החרדים ומקשה על היחלצותם של משקי הבית החרדיים מעוני – אחד המניעים העיקריים ליעדי התעסוקה של הממשלה.

עלייה מתונה של תעסוקת החרדים בשנים 2008–2009 אובחנה על ידי המוסד לביטוח לאומי על בסיס נתונים מינהליים³, אולם עלייה זו לא באה לידי ביטוי בסקרי כוח האדם בשנים 2008-2009. הניתוח הנוכחי הוא רק פרסום ראשון (למיטב ידיעתנו), בדבר עלייה מהירה בשיעור ההשתתפות של חרדים בשנים 2010–2011, שעד למחצית השנייה של שנת 2011 אופיינו בביקוש ער לעבודה. מכאן שהמגמה המסתמנת מהאומדים המוצגים כאן עלולה להיות זמנית או מוטה עקב זיהוי האוכלוסייה החרדית בסקרי כוח האדם; רק בעזרת נתונים ממקורות נוספים, וכן נתונים עתידיים המתייחסים לשנים שאינן שנות גאות כלכלית, יהיה ניתן לקבוע אם אכן חל מפנה היסטורי בדפוסי התעסוקה של האוכלוסייה החרדית.

^{ניתוח זה בא בהמשך לדיון בנושא שהתפרסם בתיבה ה-2 בדוח בנק ישראל לשנת 2010.}

^{[1] לדיון מקיף בזיהוי האוכלוסייה החרדית ראו: י' פרידמן ושות' (מארס 2011), "שיטות מדידה ואמידת גודלה של האוכלוסייה החרדית בישראל", הלמ"ס; ח' לוין ור' הכהן (יולי 2010), "שיטות לזיהוי ואפיון כמותי של המגזר החרדי", המועצה הלאומית לכלכלה.}

^{[2] מספר החרדים שרכשו השכלה או הכשרה המכוונת לשוק העבודה גדל מכאלפיים באמצע העשור הקודם לכ-6 אלפים בשנת 2010, ומספר הסטודנטים החרדיים במוסדות האקדמיים גדל ממאות בודדות לכ-2,500.}

^{[3] דניאל גוטליב ואסתר טולידנו, "הרכב התעסוקה לפי קבוצת אוכלוסייה בישראל בשנות ה-2000", ניירות עמדה, המוסד לביטוח לאומי (7 בנובמבר 2011).}