מספרים שהייתה פה היפר-אינפלציה
מחירי המוצרים והשירותים עלו בקצב מסחרר; ההסתערות על המוצרים וההשקעה במטבע חוץ הגבירו עוד את עליית המחירים והחלה היפר-אינפלציה של מאות אחוזים; ואז הגיעה "תכנית הייצוב"
היפר-אינפלציה? בישראל?
האינפלציה של התקופה האחרונה היא תופעה חדשה יחסית, שבאה לאחר למעלה משני עשורים שבהם עליות המחירים היו בשליטה. לכן, לא מפתיע שהצעירים בינינו ודאי מתקשים לדמיין את המשק הישראלי מסתחרר וניזוק משיעורי אינפלציה שהגיעו למספרים תלת ספרתיים. מבין תרחישי האינפלציה השונים שידע המשק הישראלי, מלחמת יום הכיפורים נחשבת לאחד הצמתים המשמעותיים. לאחר המלחמה, המדינה נכנסה, בין השאר, למשבר כלכלי עמוק, שנבע מגורמים רבים, ביניהם: ההוצאות הגדולות בזמן הלחימה, המיתון שנגרם בעקבות גיוסם של רבים מעובדי המשק לתקופה ממושכת, גידול בהלוואות הממשלה, ועוד. כל אלה הובילו לאינפלציה גבוהה, שטיפסה לשיעורים דו ספרתיים וטלטלה את המשק המקומי. את שנות ה-80, פתח המשק הישראלי בהיפר אינפלציה תלת ספרתית. מה זאת אומרת? שמחירי המוצרים והשירותים עלו בקצב מהיר ולא צפוי. למשל, אם בשנת 1981 נכנסתם לסופרמרקט ורכשתם קילוגרם עגבניות ומלפפונים, קילוגרם בשר טרי, לחם אחיד וצנצנת ריבה, שילמתם על הקניה 120 שקלים (הכוונה לשקלים ישנים. 120 שקלים ישנים הם למעשה 12 אגורות בשקלים חדשים). שנה אחר כך, בשנת 1982, מחירו של אותו סל מוצרים עלה כבר 229 שקלים; וב-1983, העלות זינקה ל-618 שקלים (!).
איך עליית המחירים התלולה השפיעה על המשק הישראלי?
כתוצאה, אזרחי המדינה מיהרו לחנויות לרכוש עוד ועוד מוצרים, כדי להשתמש בכספם, לפני שיאבד מערכו. במקביל, רבים קנו מטבע חוץ, על מנת לשמור על ערך הכסף. ההסתערות על המוצרים וההשקעה במטבע חוץ הגבירו את עליית המחירים ואת האינפלציה. השיא הגיע בשנת 1984, כששיעור האינפלציה השנתי הסתכם ב-445%. כלומר, המחירים עלו פי חמישה וחצי, בממוצע, בשנה אחת בלבד.
איך נבלמה האינפלציה?
בעקבות המשבר, הופעלה בשנת 1985 תכנית ייצוב כלכלית. התכנית כללה מספר מרכיבים, שהעיקריים שבהם היו הקפאת שער החליפין, המחירים והשכר, לתקופה ממושכת, וכן, מענק מממשלת ארצות הברית, שסייע להתמודד עם הגירעון העצום שצברה המדינה. לאחר שנים של היפר אינפלציה, גם מחיריהם של מוצרים בסיסיים ביותר הגיעו לסדר גודל של אלפי שקלים. למשל, ב-1985 ליטר בנזין עלה כ-800 שקלים, ליטר חלב עלה כ-280 שקלים. בהתאם, לאחר הייצוב, "הופחתו שלושה אפסים מהמטבע" - השקל הישן הוחלף בשקל החדש, כשכל שקל חדש שווה לאלף שקלים ישנים. מאז תכנית הייצוב ועד אמצע שנות ה-90, האינפלציה במשק הייתה בסביבת 20 אחוזים. בתחילת שנות ה-90, החל בנק ישראל לנקוט במדיניות של "יעד אינפלציה", שבמסגרתה היו הממשלה ובנק ישראל קובעים בתחילת כל שנה יעד שאליו ינסה בנק ישראל לכוון את האינפלציה. היעדים הלכו וירדו עם השנים, ואיתם האינפלציה בפועל, עד שבתחילת שנות האלפיים הושגה יציבות המחירים ונקבע יעד ארוך הטווח – אינפלציה של בין 1-3 אחוזים לשנה. יעד זה, שהוא דומה, ואף זהה, ליעד במרבית המדינות המפותחות, מנחה מאז את בנק ישראל. בשנים האחרונות, הבנק, כמו בנקים מרכזיים רבים אחרים, אפילו מתמודד עם אינפלציה שנמוכה מעט מהיעד.
באמצע דף הבית של אתר בנק ישראל ניתן לראות את שיעורי השינוי של האינפלציה לאורך זמנים שונים.