תקציר:
- בשנת 2011 חלה תפנית באינפלציה, בפעילות הכלכלית ובמדיניות המוניטרית. במחצית הראשונה של השנה, עקב עלייה של האינפלציה השנתית אל מעבר לתחום היעד וקצב צמיחה מהיר, העלה בנק ישראל את הריבית מ-2 אחוזים ל-3.25 אחוזים, המשך למגמה מ-2010. במחצית השנייה החריף משבר החובות באירופה, גברו החששות להשפעה ממתנת על המשק, סביבת האינפלציה ירדה, וקצב ההתרחבות של המשק הואט. לנוכח התפתחויות אלה הוריד בנק ישראל את הריבית ברביע האחרון של השנה עד לרמה של 2.75 אחוזים בסופה. בתחילת 2012, עם המשך קבלתן של אינדיקציות להאטה במשק, הורדה הריבית לחודש פברואר ברבע נקודת אחוז נוספת.
- מדד המחירים לצרכן עלה בשנת 2011 בשיעור של 2.2 אחוזים, קרוב למרכז תחום יעד האינפלציה (1 עד 3 אחוזים). במחצית הראשונה של השנה קצב האינפלציה השנתי היה גבוה, כ-4 אחוזים, ובמחצית השנייה ירדה האינפלציה לעבר מרכז תחום היעד.
- התורמים המרכזיים לעליית מדד המחירים לצרכן השנה היו מחירי הדיור (שכר הדירה) ומחירי האנרגיה. התמתנות קצב ההתרחבות של הפעילות הכלכלית הייתה אחד הגורמים להאטת קצב עלייתם של המחירים.
- במהלך 2011 פוחת שער החליפין הנומינלי האפקטיבי ב-3.6 אחוזים (ממוצע דצמבר 2011 לעומת ממוצע דצמבר 2010).
- לאחר שלוש שנים של עלייה מהירה במחירי הדירות החלה השנה התמתנות בשוק הדיור: מספר העסקאות ירד, קצב עליית המחירים הואט, ולקראת סוף השנה המחירים אף ירדו.
- כדי להשיג את יעדיו הפעיל בנק ישראל במהלך השנה מספר כלי מדיניות, נוסף על הריבית המוניטרית - רכישות מטבע חוץ (עד יולי), הטלת חובת נזילות על כניסת הון זר לטווח קצר וצעדים מקרו-יציבותיים בשוק המשכנתאות.
המדיניות המוניטרית והאינפלציה - הקובץ במלואו