תקציר
· המקורות למימון הפעילות במשק המשיכו לגדול ב-2015 על רקע גידול של שיעור החיסכון הלאומי, התפתחות שבאה לידי ביטוי בגידול של תיק הנכסים הפיננסיים ברוטו של הציבור ושל רכישת דירות.
· בתיק הנכסים הפיננסיים המנוהל על ידי המוסדיים הופנו רוב הצבירות לאשראי לממשלה ולהשקעות בחו"ל, בעוד שהציבור בחר להגדיל את ההחזקות בנכסים נזילים. זאת על רקע רמה נמוכה של תשואות האג"ח הממשלתיות ושל הריביות על פיקדונות מחד גיסא והערכה שהסיכונים בשוקי המניות גבוהים מאידך.
· זרם ההשקעות של תושבי ישראל בחו"ל (ללא נכסי רזרבה) התמתן השנה, וזרם ההשקעות של תושבי חוץ בישראל נותר יציב. יצוא ההון נטו בחשבון הפיננסי של מאזן התשלומים נמשך.
· התמסורת מהמדיניות המוניטרית לצריכה דרך ערוץ הפיקדונות ככל הנראה פחתה עם התקרבות ריבית בנק ישראל לרמה אפסית. לעומת זאת נראה כי נשמרה התמסורת לפעילות דרך ערוץ האשראי.
· האשראי למשקי הבית, לדיור ולא לדיור, גדל בקצב גבוה גם השנה. אף שיחס סך החוב של משקי הבית לתוצר נמוך יחסית בישראל, האשראי שלא לדיור ביחס לתוצר גבוה בהשוואה בין-לאומית. לכן עידוד הרחבתו של האשראי שלא לדיור יעלה את רמת המינוף של משקי הבית ואת הסיכונים שהם נוטלים.
· יתרת האשראי למגזר העסקי הלא-פיננסי עלתה גם בשנת 2015 בשיעור נמוך, המשך למגמה מ-2008. זוהי תוצאה של ירידה באשראי לעסקים הגדולים, שהושפעה ככל הנראה ממלאי ההון הגבוה במשק, אשר הקטין את הביקוש של עסקים אלה להשקעה.
· לעסקים הגדולים יש חלופות לגיוס אשראי – הנפקת אג"ח, הלוואות מהמוסדיים ואשראי מחו"ל. השנה נרשמה עלייה מתונה בהנפקת אג"ח נטו במגזר העסקי הלא-פיננסי לאחר התכווצות אשתקד. מרבית ההנפקות היו בענף הנדל"ן והבינוי.
· לעסקים גדולים אין מגבלה מצד היצע האשראי. כך עולה, בין היתר, מהיציבות במקורות הפנימיים של החברות הציבוריות.
· האשראי הבנקאי לעסקים קטנים ובינוניים, שהוא להם מקור כמעט בלעדי, המשיך לצמוח גם השנה, ובקצב גבוה. כן צומצמו הפערים בין הריביות למגזרים אלו לריבית לעסקים גדולים.
· לעומת זאת הגופים המוסדיים כמעט לא הגדילו את האשראי לפעילות הפרטית במשק (משקי הבית והמגזר העסקי), משום שהם פועלים באופן מסורתי מול העסקים הגדולים, שכאמור הקטינו את ביקושיהם. יש לאפשר להפנות מקורות של גופים מוסדיים גם לעסקים קטנים ובינוניים באמצעות הסדרת איגוח של תיקי אשראי בנקאי קמעוני.