· האינפלציה במדד המחירים לצרכן שבה במרוצת 2018 לחלקו התחתון של תחום היעד למשך שישה חודשים, לאחר שסטתה ממנו כלפי מטה קרוב לארבע שנים וחצי, ובדצמבר היא נמצאה מעט מתחתיו.
· קצב האינפלציה האיץ השנה מפני שנחלשו חלק מהכוחות שתרמו לירידה בשנים האחרונות (תחזקות השקל, הצעדים שהממשלה יזמה כדי להפחית את יוקר המחיה, והתגברות התחרות), ומפני שרכיבי המדד התנודתיים – האנרגיה, המזון, והפירות והירקות – תרמו תרומה חיובית.
· במבט ארוך טווח האינפלציה בישראל מצויה במגמת עלייה מתונה ומתמשכת, אם כי תנודתית, האינפלציה עלתה מ-(1%-) בשלהי 2015 עד לסביבת הגבול התחתון של היעד בשנת .2018 ממצא זה עולה בבהירות רבה יותר מהמדד המנוכה מהשפעות זמניות, והוא מתיישב עם הרמה הגבוהה שאפיינה את הפעילות הריאלית בשנים אלו, בפרט עם שוק העבודה ההדוק.
· האינפלציה בישראל נותרה אחת מהנמוכות ב-OECD, אולם הפער בין ישראל לבין מרבית המדינות בארגון מצטמצם בשנים האחרונות.
· במקביל לעלייה באינפלציה בפועל עלו הציפיות לשנה מהמקורות השונים, ובמרוצת המחצית השנייה של השנה הן התייצבו סביב הגבול התחתון של היעד. ציפיות הפורוורד לטווחים הארוכים נותרו כל העת מעוגנות היטב בתחום היעד, והדבר מעיד שיעד האינפלציה שומר על אמינות.
· מאחר שהאינפלציה נכנסה לתחום היעד במחצית השנייה של השנה, והיות שהמשק נמצא בסביבה של תעסוקה מלאה, החליטה הוועדה המוניטרית בנובמבר להעלות את הריבית ב-15 נקודות בסיס, ל-0.25%. השווקים צפו שהריבית תעלה, אך ככל הנראה במועד מעט מאוחר יותר. על אף ההעלאה נותרה המדיניות המוניטרית מרחיבה.
· הוועדה המוניטרית הותירה השנה את נוסח ההכוונה לגבי העתיד על כנו עד למועד ההחלטה על העלאת הריבית.
· על רקע היציבות היחסית בשער החליפין הנומינלי האפקטיבי, החל מפברואר רכש בנק ישראל מט"ח רק במסגרת תוכנית הגז; בשבוע השני של נובמבר הודיעה הוועדה המוניטרית כי הרכישות במסגרת זו יופסקו החל מראשית .2019
· ציפיות האינפלציה משוק ההון ירדו בשנים האחרונות בין השאר עקב ירידה בפרמיית הסיכון האינפלציוני (הפיצוי שהמשקיעים דורשים בעקבות חוסר הוודאות לגבי האינפלציה בעתיד).