·    בישראל מושת מס רכישה על רוכשי דירות למגורים בשיעורים שוליים עולים, ומדרגות מס הרכישה מתעדכנות מעת לעת.
·    נאמדה גמישות הביקוש לדירות ביחס למחיר בהסתמך על כך שמספר העסקאות בדירות במחיר בו משתנה שיעור המס השולי על רכישתן מ-0% ל-3.5% (כמיליון וחצי ש"ח בשנת 2014) צפוי להיות גבוה מהרגיל.
·    נמצא כי גמישות הביקוש לדירות של רוכשי דירה יחידה ביחס למחיר היא בממוצע 0.046-.
·    גמישות זו נמוכה, ומשמעותה כי בישראל צפויה תגובה התנהגותית מצומצמת של רוכשי דירה יחידה לשינויים קטנים בשיעור מס הרכישה.
מידע על גמישות הביקוש לדירות ביחס למחיר[1] חשוב לקובעי המדיניות, בפרט לממשלות המעוניינות להעריך כיצד שינויים בשיעור המס המוטל על רוכשי הדירות ישפיעו על הביקוש לדיור ועל תקבולי המס.
בישראל מושת מס רכישה על רוכשי דירות למגורים בשיעורים שוליים עולים, ומדרגות מס הרכישה מתעדכנות מעת לעת. כך למשל, מס הרכישה החל על רוכשי דירה יחידה ("זוגות צעירים" ומשפרי דיור) עולה מ-0% ל-3.5% במחיר של כמיליון וחצי ש"ח (בשנת 2014).
במחקר שנערך על ידי נילי בן טובים מחטיבת המחקר בבנק ישראל[2] נאמדה גמישות הביקוש לדירות ביחס למחיר.
המתודולוגיה החדשה ששימשה במחקר, ויושמה עד כה רק פעם אחת בספרות המחקרית, התבססה על כך שבהתאם להנחות המקובלות על מערכת ההעדפות של הפרטים, צפוי מספר עסקאות בדירות הגבוה מהרגיל במחיר בו משתנה שיעור מס הרכישה (bunching)[3]. בסיס הנתונים למחקר הוא קובץ כל העסקאות בדירות מגורים בשנים 2008–2014, שמקורו ברשות המסים בישראל, והוא הוצלב עם מידע על שיעורי מס הרכישה ומדרגות המס באותן שנים. המחקר התמקד ברוכשי דירה יחידה ובמעבר ממדרגת מס רכישה של 0% ל-3.5% – השינוי הגדול ביותר בשיעורי מס הרכישה בשנים הנחקרות.
הממצא המרכזי של המחקר הוא שגמישות הביקוש לדירות ביחס למחיר היא בממוצע 0.046-, בגבול התחתון של הממצאים בספרות במחקר, שהתבססה על מתודולוגיות אחרות. הגמישות שנמצאה כאן נמוכה מאוד, ומשמעותה שהפרטים משנים רק במעט את צריכת שירותי הדיור בבעלות בהשפעת שינויים קטנים במחיר. הסבר אפשרי לגמישות הנמוכה שנמצאה הוא שהשינוי בשיעור מס הרכישה קטן, ולכן אפשר שפרטים רבים אינם מגיבים עליו כלל.

[1] גמישות היא גודל השינוי באחוזים של משתנה אחד ביחס לשינוי באחוז אחד של משתנה אחר. כאן מדובר על השינוי בכמות המבוקשת של דירות (במונחי שווי) ביחס לשינוי במחיר הדירות.     
[2] המחקר הוא עבודת מ.א. בהנחייתה של ד"ר נעמי האוזמן, שהוגש במסגרת לימודי התואר השני בכלכלה באוניברסיטה העברית.
[3] המתודולוגיה מתוארת בהרחבה במאמר הבא:
Saez, E. (2010). "Do Taxpayers Bunch at Kink Points?", American Economic Journal: Economic Policy, 2(3), pp. 180–212.