מסקנת המחקר היא כי הממצאים החד-משמעיים לגבי התחרותיות הנמוכה יחסית בבנקאות הישראלית, תופעה שעוד הלכה והחריפה בשנים האחרונות, מחייבים נקיטת צעדים נמרצים לשיפור התחרותיות בענף. לדעת מחבר המחקר ראוי שהצעדים להגברת התחרותיות לא יתמקדו בהכרח רק בהקטנת הריכוזיות של המערכת , אלא ילווו בנסיון להגביר את האיום התחרותי על המערכת הבנקאית. הגדלת האיום התחרותי תושג לדעתו מצד אחד ע"י העמקת שוקי הכספים וההון ושכלולם שתאפשר לפירמות עסקיות לגייס הון כתחליף לאשראי בנקאי ומצד שני ע"י הרחבת האיום התחרותי מגופים פיננסיים מקומיים וזרים כגון, חברות ביטוח, בנקים להשקעות, ומשקיעים מוסדיים כמו קופות גמל, קרנות נאמנות, פנסיה וכד', שיציעו מגוון רחב של תחליפי אשראי ופקדונות בנקאיים. צעדים אלה יש לקדם על רקע ההסכמה הכללית בספרות העדכנית בנושא התחרותיות כי למערכות בנקאות מאויימות (systems contestable) השפעה חיובית חזקה יותר על תחרות מאשר למערכות בנקאיות בעלות רמות ריכוזיות נמוכות. דוגמא טובה לכך משמשות מערכות הבנקאות ההולנדית, השבדית והקנדית, שמתאפיינות בריכוזיות גבוהה בדומה לזו שבישראל אולם גם חשופות מאוד לאיום תחרותי ועל כן רמת התחרותיות בהן גבוהה מזו שבישראל.
המאמר בשלמותו כקובץ PDF | 