תקציר:
מחקר זה בוחן את הפרמטרים הרצויים ליישום מערכת מס הכנסה שלילי בישראל, המבוססת על מתן תוספת שכר לפרטים עובדים בעלי שכר נמוך במטרה לעודד את הפרטים בעלי כושר השתכרות נמוך להיכנס לשוק העבודה ולהפחית את העוני בקרב משקי הבית שבהם יש פרטים עובדים. איחוד נתוני סקר כוח אדם עם סקר הכנסות, תוך שימוש בפקידות החוזרות בסקרי כוח אדם, מאפשר לנו לבדוק את רגישות הכניסה לכוח העבודה ולתעסוקה ואת רגישות היציאה מתעסוקה של הפרטים בקבוצות ההכנסה השונות לשינויים בשכר. אומדן הגמישויות ביחס לשכר של הכניסות והיציאות משמש לבחינת ההשפעה של תרחישי מדיניות שונים על התעסוקה והעוני. יישום מערכת מס הכנסה שלילי בתרחיש מדיניות כללי הנותן הטבות ברמות הכנסה שבין 1,000 ₪ עד 5,000 ₪ יגדיל את מספר המשתתפים בכוח העבודה בכ-13,000 פרטים המהווים כ-0.5 אחוז מהאוכלוסייה בגיל העבודה. יחד עם זאת, נמצא כי בתכנית זו העלות ליצירת משרה נוספת גבוהה, מרבית ההשפעה על התעסוקה אינה במשקי בית מהשכבות החלשות ויעילות התכנית בצמצום העוני נמוכה יחסית. מדיניות ממוקדת המתנה את ההטבה בהרכב המשפחה והמתחשבת בהכנסות של משק הבית היא אמנם פחות אפקטיבית בהגדלת התעסוקה, אך יעילותה רבה בהפחתת העוני: כ-18 אחוזים מהמשפחות הנמצאות מתחת לקו העוני נחלצות ממנו בעקבות התכנית. העלות התקציבית של התכנית הכללית היא 2.7 מיליארדי ₪ בעוד שהתכנית הממוקדת עולה 1.3 מיליארדי ₪.