תקציר
בנייר זה אני סוקרת את תגמול המנהלים הבכירים (מנכ"לים ויושבי ראש דירקטוריון) בשנים 1995-2018 בישראל, ובודקת מהם הגורמים אשר השפיעו על התפתחות גובה התגמול והשינויים בו לאורך השנים. לשם כך, נעשה שימוש בבסיס הנתונים הגדול והעכשווי ביותר שנאסף בישראל עד כה על נתוניהם האישיים ושכרם של מנהלים בחברות ציבורית. לפי הממצאים המוצגים במחקר זה, היה גידול בתגמול המנהלים בתקופה המוקדמת יותר של בסיס הנתונים, אשר הגיע לשיא ב-2007, וירידה משמעותית בו בתקופה שאחרי – 2008-2018. שתי המגמות שצוינו בלטו יותר בקרב מנהלים בחברות הפיננסיות בהשוואה למנהלים בחברות הלא פיננסיות. כתוצאה מכך, תגמול המנהלים הממוצע בחברות הפיננסיות כמעט והגיע ברמתו לתגמול המנהלים בחברות הלא פיננסיות. בנוסף, ממוצע תגמול המנהלים הבכירים בחברות ציבוריות גדל בשיעור נמוך יותר בהשוואה לממוצע השכר למשרת שכיר בתקופה הנסקרת, ועל כן אינו היווה גורם עיקרי לגידול באי השוויון, כפי שנטען לעיתים. את הירידה בתגמול המנהלים בשנים 2008-2018 ניתן לייחס, לפי ממצאי מחקר זה, בעיקר לרגולציות העיקריות שחוקקו בישראל בעשור האחרון כדי לרסן את שכר הבכירים – תיקון 16, תיקון 20 והחוק להגבלת שכר הבכירים בחברות הפיננסיות שתוקן בשנת 2016. בהתאם למחקרים קודמים שנכתבו בנושא, גודל החברה נמצא כגורם המשפיע ביותר על גובה שכר הבכירים. עוד מצאתי כי רגישות שכר הבכירים לביצועי הפירמות הוא חלש בהשוואה למדינות אחרות. יתר על כן, בחברות הפיננסיות לאחר החלת שלוש הרגולציות העיקריות, הקשר בין תגמול המנהלים לביצועים המנייתיים נחלש, בעוד הקשר בין תגמול המנהלים לביצועים החשבונאיים התחזק.
מילות מפתח: תגמול מנהלים, ביצועים, רגולציה