תקציר:
מחקר זה מתמקד ברפורמת המס שנערכה בישראל ב-2003—2009 והפחיתה את מס ההכנסה השולי על יחידים ב-7—17 נקודות אחוז, והוא בוחן את השפעתה על שכר הברוטו. היות שהמס השולי לא הופחת באותה מידה בכל התפלגות השכר, אפשר לאמוד את ההשפעה באמצעות השוואת השינוי בשכרם של פרטים שנהנו מהפחתה ניכרת במס השולי לשינוי בשכרם של פרטים דומים שנהנו מהפחתה מעטה. לצורך האמידה השתמשנו בפאנל שכירים מרשות המסים ובו נתונים על שכרם ותשלומי המס שלהם, וזיווגנו להם את מאפייניהם הדמוגרפיים-חברתיים-כלכליים לפי סקרי כוח האדם.
מצאנו שבמגזר העסקי גמישות השכר המדווח ברוטו ביחס לשיעור הפנוי (אחת פחות שיעור המס הישיר השולי האפקטיבי) עומדת על כ-0.1, כלומר כאשר השיעור הפנוי עולה ב-10% השכר עולה בכ-1%; ערך זה מצוי בטווח הגמישויות שמחקרים דומים מצאו במדינות המערב. בין 2002 ל-2009 עלה השיעור הפנוי בכ-13%; על יסוד הגמישות שנאמדה אפשר להסיק כי שכר הברוטו המדווח במגזר העסקי גדל בכ-1.1%. שלושת חמישוני השכר הנמוכים כלל לא הגיבו להפחתה בשיעורי המס, אך הגמישות גדלה עם השכר והגיעה לכ-0.4 בעשירון העליון. לא מצאנו הבדלי גמישות מובהקים בין גברים ונשים, יהודים וערבים ומשכילים ושאינם משכילים. כמו כן לא מצאנו לרפורמה תגובה מובהקת בקרב עובדי המגזר הציבורי.