תקציר:
מחקר זה עושה שימוש בתוצאות סקר PIAAC – מסד נתוני מיקרו משותף לישראל ולמדינות ה-OECD – כדי לאפיין את שונות השכר בישראל. תחילה אנו מראים ששונות השכר בישראל גבוהה יותר מאשר במדינות ה-OECD; זאת הן ללא פיקוח על משתנים מסבירים – בעיקר על משתני ההון האנושי – והן עם פיקוח. משמע ששונות השכר הגבוהה בישראל אינה נובעת רק משונות גבוהה בהון האנושי .
כיוון שפריון העבודה בישראל נמוך בהשוואה למדינות ה-OECD, אנו מתמקדים בחלק התחתון של שונות השכר הלא מוסברת – אנו בודקים מהו שיעור מקבלי השכר הנמוך-משמעותית בישראל בהשוואה בין-לאומית תוך בקרה על ההון האנושי של העובדים, לרבות רמת ההשכלה, רמת המיומנויות, הגיל והמגדר. נמצא שכ-17 אחוזים מהעובדים וכ-14 אחוזים מהעובדות בישראל משתכרים שכר הנמוך-משמעותית ממה שהיה מצופה בהתבסס על ההון האנושי שלהם (מספר שנות הלימוד והמיומנויות) – שיעור כמעט כפול מן הממוצע של יתר מדינות ה-OECD.
בניגוד לבעלי שכר נמוך באופן כללי, קבוצת בעלי השכר הנמוך במידה משמעותית משכרם החזוי אינה מאופיינת בהשכלה או במיומנויות נמוכות, אלא בהשכלה אקדמית למחצה, בגיל מבוגר יחסית, בשיעור גבוה יחסית של ערבים ובמקום עבודה סמוך למקום המגורים. קבוצה זו מאופיינת גם בעבודה במשלחי יד שהשכר בהם נמוך יחסית ובענפים שמלאי ההון הפיזי בהם נמוך. עוד נמצא כי נטייתם של העובדים בקבוצה זו לעבור הכשרות מקצועיות במקום עבודתם נמוכה מזו של אלה הדומים להם ברמת הכישורים, אך מרוויחים שכר גבוה יותר – תופעה שבישראל היא בולטת במיוחד.