תקציר:
אנו בוחנים כיצד פתיחות המשק לתנועות הון – כיצד גישה לשווקים הבין-לאומיים – משפיעה על רגישות הכלכלה לזעזועים ועל האפקטיביות של מדיניות מוניטרית בלתי קונוונציונלית (רכישות נכסים) שנועדה למתֵן את השפעתם. לשם כך אנו מרחיבים את המסגרת שפיתחוGertler and Karadi (2011) למשק קטן ופתוח לתנועות הון, מסגרת שבה ההון העצמי של הבנקים מגביל את כמות האשראי הבנקאי במשק ולכן לשינויים בהון זה יש השלכות ריאליות. אנו דנים בשני סוגים של זעזוע – ריאלי ופיננסי – וכן בשני סוגים של פתיחות פיננסית: בראשון השווקים הבין-לאומיים נגישים למשקי הבית ובשני הם נגישים לפירמות. אנו מוצאים כי הן לסוג הזעזוע והן לסוג הפתיחות יש השלכה משמעותית על מידת הרגישות לזעזועים. במקרה של זעזוע ריאלי (לפריון) שני הסוגים של פתיחות פיננסית ממתנים את השפעתו על הכלכלה יחסית למשק סגור. לעומת זאת, במקרה של זעזוע פיננסי, התפתחות שפוגעת ישירות בהון העצמי של הבנקים, התמונה מורכבת יותר. כאשר העולם פתוח רק למשקי בית והם יכולים להפקיד גם בבנקים זרים, לזעזוע פיננסי יש השפעה גבוהה יחסית להשפעתו על משק סגור. כאשר העולם פתוח לפירמות והן יכולות ללוות גם מבנקים זרים, לזעזוע פיננסי יש השפעה מזערית על הפעילות אך השפעה ניכרת על הפסדי הבנקים. אשר לאפקטיביות של מדיניות מוניטרית בלתי קונוונציונלית, נמצא כי במקרה של פתיחות למשקי הבית האפקטיביות גבוהה יחסית לאפקטיביות במשק סגור, ואילו במקרה של פתיחות לפירמות המדיניות אף עלולה להזיק.