תקציר:
המאמר משתמש במודל ניאו-קיינסיאני סטנדרטי של משק קטן ופתוח למידול התערבות בשוק המט"ח. המאמר בוחן את מנגנון התמסורת של רכישות מט"ח אל המשק, פותר עבור המדיניות האופטימלית, מציע כלל מדיניות בר ביצוע, ומעריך את התרומה הפוטנציאלית לרווחה במשק כתוצאה משימוש נאות בכלי.
המודל התיאורטי שמוצג בנייר מניח שהתערבות בשוק המט"ח משפיעה על המשק דרך ערוץ "מאזן תיק הנכסים". תחת ערוץ זה, רכישות מט"ח דוחקות את החזקתם של נכסים זרים ע"י המגזר הפרטי; כתוצאה מכך פרמיית "שוויון הריביות" (Uncovered Interest rate Parity, UIP) עולה וכך גם התשואה הריאלית האפקטיבית שעומדת בפני השחקנים המקומיים. עליית התשואות מצמצמת את הביקוש המקומי. במקביל, רכישת מט"ח מביאה לפיחות ערך המטבע המקומי, ועל כן לעליית מחירם היחסי של מוצרי יבוא לעומת מוצרים מקומיים. כתוצאה מכך גדל הביקוש ליצוא, והביקוש המקומי ליבוא קטן. ההשפעה על סך הייצור במשק תלויה בגמישות היצע העבודה ביחס להכנסה. מדיניות אופטימלית מבודדת את המשק מהשפעתם של זעזועים פיננסיים כמו תנודות בתנועות ההון וזעזועים לפרמיית הסיכון של המשק. כלל מדיניות ששואף לייצב את פרמיית ה-UIP מביא לשיווי משקל שקרוב לאופטימלי ללא תלות באופי הזעזועים שפוקדים את המשק. המאמר דן בתנאים בהם ייצוב מוחלט של פרמיית ה-UIP הוא אופטימלי. התאמת הפרמטרים של המודל למשק הישראלי מעלה שסך ערכן הנוכחי של התרומות לרווחה מנקיטת מדיניות התערבות אופטימלית בשוק המט"ח, לעומת מדיניות השומרת על רמה קבועה של יתרות, מוערך בכ-2.4% של תצרוכת שנתית.
התוצאות עמידות למגוון שיטות מידול של המגזר הפיננסי, כמוצע בספרות העדכנית.