תקציר
אנחנו מפתחים מודל DSGE המבוסס על יסודות מיקרו-כלכליים, המותאם לכלכלת ישראל. המודל כולל את שוק דיור – הן את שוק הבעלות והן את שוק השכירות. מטרתנו העיקרית היא לבחון את ההשפעות של מדיניות מוניטרית ומקרו-יציבות על שוק הדיור, ובמיוחד על מחירי הדירות. במודל, מדיניות מקרו-יציבות מיוצגת על ידי מגבלה ליחס הלוואה-לערך דירה (LTV), מדד מקובל הן בספרות והן בפרקטיקה. ממצאינו מצביעים על כך שמדיניות מוניטרית מרסנת מורידה את מחירי הדירות בעוד שמחירי השכירות הריאליים עולים. מדיניות מקרו-יציבות אינה פוגעת ביכולת המדיניות המוניטרית להשיג את יעדיה העיקריים. מדיניות מקרו-יציבות מחמירה (LTV נמוך יותר) מפחיתה באופן משמעותי את החוב ואת יחס הבעלות לשכירות במשק, אך מעלה במעט את מחירי הדירות ומחירי השכירות הריאליים; ממצא זה מאתגר את הספרות הקיימת (במסגרת מודלים DSGE), ואנו מייחסים את הפער להיעדר שוק שכירות (ומשקיעי נדל"ן) במודלים אלו. תובנות אלו מצביעות על כך שבעוד כלים מקרו-יציבותיים יכולים לסייע בניהול היציבות הפיננסית, יש להעריך בזהירות את השפעתם על מחירי הדירות לצד כלים מוניטריים אחרים.