תקציר:
במחקרים שנערכו בארצות-הברית נמצא כי ההסתברות שעובדות במשרה חלקית האומרות כי הן מעדיפות לעבוד במשרה מלאה (עובדות במשרה חלקית שלא מרצון) יעברו למשרה מלאה גדולה מזו של עובדות במשרה חלקית מרצון. ממצאים אלה נתפסים כעדות לכך שלסיווג הסובייקטיבי של עובדות במשרה חלקית, בהתאם לרצונן במשרה כזאת, יש תוכן התנהגותי. בישראל, לעומת זאת, הנטיה של עובדות במשרה חלקית שלא מרצון לעבור למשרה מלאה אינה שונה מזו של אלו העובדות במשרה חלקית מרצונן. למרות זאת אנו טוענים כי שיעור המעבר ממשרה חלקית למלאה אינו מבחן ממצה ומציעים מבחן אלטרנטיבי: בחינת ההבדל בין עובדות במשרה חלקית מרצון ולא מרצון בתגובה לשינויים בביקוש לעובדים. אנו משתמשים בראיונות החוזרים בסקרי כוח האדם כדי ליצור בסיס נתונים לתקופה שבין 1991 עד 2004 ומוצאים כי גידול מהיר של התוצר והביקוש לעובדים מגדילים את ההסתברות שנשים העובדות במשרה חלקית שלא מרצון יעברו לתעסוקה מלאה, אך אינם משפיעים על התנהגותן של עובדות במשרה חלקית מרצון. לכן, למרות ששיעור המעברים הכולל למשרה מלאה דומה בשתי הקבוצות, נראה כי לחלוקה הסובייקטיבית של העובדות במשרה חלקית לכאלו המצויות בהיקף משרה זה מרצונן או לא בהתאם לרצונן יש משמעות לחיזוי התנהגות העובדות על פני מחזור העסקים.