תקציר:
החוק לעידוד השקעות הון נחקק במטרה לפתח את כושר הייצור של המשק. לשם כך הוענקו מענקים והטבות אחרות למי שמקים או מרחיב מפעל קיים, בעיקר בפריפריה. המחקר בוחן את השפעת המענקים על הפריון בתעשייה בשנים 1999-1990, ואת השפעת מענקי ההרחבה והטבות המס על סך ההשקעה והתעסוקה במפעלי התעשייה. אנו משתמשים בקובץ נתונים ייחודי ברמת המפעל - קובץ המכיל מידע על כל המענקים שניתנו במסגרת החוק - ובמידע נוסף על פעילות מדגם מייצג של מפעלי תעשייה. נמצא שהפריון של ההון שמקורו במענקי ההרחבה וההקמה אינו נופל מזה של ההון שאינו מסובסד, ומכאן שהמענקים אינם מביאים לעיוות בהקצאת ההון במשק. לעומת זאת מצאנו שמענקי ההרחבה אינם תורמים להגדלת ההשקעה והתעסוקה. באמידות פשוטות נמצא שמענק הרחבה של 35 עד 77 אלף דולרים (במחירי 1999) מביא ליצירת משרה חדשה אחת, אך אמידות אלו מוטות בשל בעיית השמטת המשתנה הזדמנויות ההשקעה של המפעל. מפעל שלא ימצא הזדמנות השקעה רווחית לא יגיש בקשה לקבלת סבסוד ולא ישקיע, ואילו מפעל שימצא הזדמנות השקעה יגיש בקשה ובהסתברות גבוהה יקבל סבסוד וישקיע. פתרון בעיה זו באמצעות המחוזות ושיעור היצוא מסך המכירות כמשתני עזר אינו מאפשר לדחות את ההשערה שלמענקי ההרחבה אין כל תרומה לגידול בתעסוקה.