תקציר:
מחקר זה בוחן את התנהגות השכירים והמעסיקים בשנה הראשונה להפעלת הסדר פנסיית החובה בישראל - שנת 2008. נמצא כי להסדר הייתה השפעה ניכרת על העובדים: כמחצית מהעובדים המתמידים שלא חסכו לפנסיה ב-2007 החלו לחסוך ב-2008, בהשוואה לשישית בלבד שלא חסכו ב-2006 והחלו לחסוך ב-2007. עם זאת, חלק ניכר מהעובדים שהיו אמורים להתחיל לחסוך לא עשו זאת, וההימנעות מהפרשה מתואמת שלילית עם כדאיות החיסכון הפנסיוני לעובד ועם גודל המעסיק. גורמים בולטים שהשפיעו על ההימנעות מחיסכון הם הימצאותו של העובד מתחת לסף המס, בן זוג שאינו עובד, ותעסוקה אצל מעסיקים קטנים - של פחות מ-50 שכירים. מרבית העובדים שהחלו להפריש לפנסיה עשו זאת בשיעורים הקרובים למינימום הקבוע בהסדר, ושיעורי ההפרשה - ובפרט הנטיה להפריש מעבר למינימום הנדרש - מתואמים חיובית עם כדאיות החיסכון. התנהלות זאת של העובדים והמעסיקים מלמדת שחלק ניכר מאוכלוסיית היעד של פנסיית החובה רואה בה נטל, ומנסה להתחמק מההסדר. זאת בהתאם לחישובים תיאורטיים המראים שחובת החיסכון אכן פוגעת בעובדים אלה. מניתוח זה עולה כי יישום ההסדר במלואו עלול לפגוע משמעותית בתעסוקה של עובדים בעלי כושר השתכרות נמוך. בנוסף, בהינתן החקיקה הקיימת, הפסד ההכנסות ממסים בגין הפעלתו של ההסדר גדול בהרבה מהחיסכון העתידי בתשלומי קצבאות לחוסכים לפנסיה, גם בראיה ארוכת טווח.