תקציר:
עבודה זו מאפיינת משפחות שעברו יישוב בישראל - הגירה פנימית. הניתוח, המתבסס על מדגם ארצי של משקי בית ב-1983 וב-1995, משלב לראשונה את מאפייני המהגרים ומאפייני יישוב המוצא והיעד. הממצאים מלמדים כי: הגירה פנימית היא תופעה משמעותית - כ-17 אחוזים מהמשפחות הנחקרות החליפו יישוב מגורים; הנטייה להגר עולה עם ההכנסה ורמת ההשכלה ויורדת עם הגיל, אם כי מגיל מסויים היא שבה ועולה; יש הבדלים חשובים בין היישובים במאזן ההגירה ובמאפייניה. בנוסף, אנו מנתחים שני תהליכים חשובים הזוכים להתייחסות נרחבת בדיון הציבורי: הפרבור והחלשות עיירות הפיתוח. אנו מוצאים יציאה של אוכלוסיות חזקות מהמטרופולינים ובפרט הגירה של החזקים ביותר ליישובים פרבריים-קהילתיים. כמו כן אנו מתעדים עזיבה משמעותית של עיירות הפיתוח, בייחוד בקרב זוגות צעירים ומשכילים. נמצא הבדל מסויים בין יעדי העוזבים את עיירות הפיתוח: רבים מעוזבי עיירות הצפון נשארים בצפון, והחזקים שבהם עוברים ליישובים קהילתיים שם; בקרב עוזבי עיירות הדרום רבים יותר עוברים למרכז הארץ. הממצאים על ההגירה השלילית מהעיירות בולטים על רקע המדיניות של עידוד הפריפריה ועיירות הפיתוח. המעבר של משפחות חזקות - הן מהמטרופולינים והן מעיירות הפיתוח - ליישובים קטנים והומוגניים יותר מעורר שאלות מדיניות חשובות בדבר קיטוב והגדלת פערים בין יישובים.
למחקר המלא בנושא: הגירה פנימית בישראל כקובץ PDF