תקציר:
מחקר זה מציג עדויות לכך שתדירות הראיונות לסקר כוח האדם (סכ"א) משפיעה על המעבר בין מצבים בשוק העבודה (משתתף בכוח העבודה, מועסק, ומובטל) ועל אומדים ברגרסיות אפקטים קבועים (fixed effects). המחקר בוחן ניסוי טבעי שהתרחש בישראל בשלהי 2011 ובמסגרתו נערכו במקביל ראיונות לסכ"א הרבעוני ולסכ"א החודשי. עולה ממנו כי שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בקרב יהודים עלה בין ראיונות בסקר החודשי, בשעה שבסקר הרבעוני הוא ירד. אומדן ההשפעה של הראיונות החודשיים על המרואיינים עצמם עמד על 2.6—3.5 נקודות אחוז, ואילו אומדן ההשפעה של הראיונות על בני משפחה שהמרואיין דיווח עליהם (פרוקסי) קטן יותר ואינו מובהק מבחינה סטטיסטית. עלייתו היחסית של שיעור ההשתתפות בסקר החודשי נובעת מכך ששיעור היציאה מכוח העבודה (שיעור ההצטרפות לכוח העבודה) נמוך יותר (מעט גבוה יותר) מהזרמים המקבילים בסקר הרבעוני. לפערים בין הזרמים יש השלכה על ניתוח של שוק העבודה שמבוסס על מודל חיפוש, משום שהסקר החודשי מתאר שוק עבודה שיש בו פחות חיכוכים ושיעור ההשתתפות בו ב"מצב עמיד" (steady state) גבוה ב-5.9 נקודות אחוז מהנתון בסקר הרבעוני. עוד מעלה המחקר שהראיונות החודשיים השפיעו בעיקר על מרואיינים בני 45—64; על כן מקדם הגיל ברגרסיית אפקטים קבועים על שיעור ההשתתפות הוא שלילי בסקר החודשי וחיובי בסקר הרבעוני.