תקציר:
העבודה בוחנת את השתקפות האיתנות הפיננסית של המגזר העסקי הריאלי (הלווים) במאזני המערכת הבנקאית (המלווים) בתקופה 2007-1994 באמצעות שלושה מודלים אקונומטריים - מודל של רמות, של משתנים סטציונריים וקואינטגרציה.
מהממצאים עולה כי חולשה במגזר העסקי באה לידי ביטוי, בפיגור מסוים, במצב החובות הבעייתיים בבנקים, ולכן אינדיקטורים להיחלשות המגזר העסקי יכולים לשמש איתות מקדים לעלייה בחובות אלה. הממצא המרכזי הוא שהמשתנה הדומיננטי בהסבר החובות הבעייתיים בבנקים הוא הרווחיות התפעולית של הפירמות במומנטים שונים - הממוצע, התנודתיות שלו והפיזור בין הפירמות - המסבירה לבדה 85% מהתנודות ביחס החובות הבעייתיים. מעניין שדווקא רווחיות זו, המשקפת את כושר הפירעון (solvency) ואת הפעילות הריאלית, היא המשפיעה העיקרית על סיכוני האשראי, ואילו מבנה המאזן של הפירמות, המיוצג על ידי אינדיקטורים פיננסיים אחרים - כדוגמת היחס השוטף (הנזילות) ויחס החוב להון (המינוף) - מסביר רק 5% מהתנודות ביחס החובות הבעייתיים של הבנקים. עוד נמצא כי התוצאות המתקבלות משימוש באינדיקטורים מהמגזר העסקי טובות מאלה המתקבלות מאינדיקטורים מקרו-כלכליים.
מודל המחקה את ההתפתחות ארוכת הטווח של החובות הבעייתיים מרמז כי בפתח המשבר העולמי הנוכחי - שהחל בארה"ב באמצע 2007 (סוף המדגם) - הבנקים בישראל עמידים יותר מאשר בתחילת השפל הקודם, של 2002-2001.