תקציר:
אנו אומדים את שיעור האבטלה העקבי עם אי האצה באינפלציה (להלן: ה-(NAIRU למשק הישראלי לשנים 1992 עד 2011. ה-NAIRU הינו משתנה בלתי נצפה (שמשתנה לאורך זמן כתוצאה מגורמים שונים) וניתן לאמוד אותו באמצעות מסנן קלמן תוך ניצול הקשר שבינו לבין מספר משתנים נצפים כגון האינפלציה ושיעור האבטלה בפועל. אנו מניחים עקומת פיליפס ניאו-קיינסיאנית שלפיה שיעור האינפלציה בפועל מושפע משיעור האינפלציה הצפוי (שגם הוא משתנה בלתי נצפה), מהפער בין שיעור האבטלה בפועל לבין ה-NAIRU ומשינויים בשער החליפין הריאלי. כאומדן לאינפלציה הצפויה אנו משתמשים בציפיות הנגזרות מהפער שבין התשואות של המק"ם לשנה והאג"ח הצמודות לשנה. שימוש באומדן זה מאפשר להימנע מכפיית הנחה לגבי אופן בניית הציפיות (ברוב המקרים בספרות נהוג להניח ציפיות אדפטיביות ולהשתמש בפיגורים של האינפלציה כאומדן לאינפלציה הצפויה). הממצאים מלמדים שעיקר השינויים שחלו במגמת האבטלה בתקופת האמידה נובעים משינויים ב-NAIRU. במיוחד, מתוך ירידה של 6.5 נקודות אחוז בשיעור האבטלה בשנים 2004 עד 2011, 5.5 נקודות אחוז נובעים מירידה ב-NAIRU. עוד נמצא כי ה-NAIRU הנאמד מסייע לזהות את טיב הקשר השלילי שבין שיעור המשרות הפנויות לבין שיעור האבטלה בפועל, המשתקף בעמוקת בוורידז'.
למאמר המלא בנושא: אמידת שיעור האבטלה העקבי עם אי האצה באינפלציה למשק הישראלי 2011-1992 מחקר (באנגלית) כקובץ PDF