תקציר:
העבודה מציגה ומנתחת את מדיניות הממשלה בענף הפקת הגז הטבעי בעשור האחרון, בהדגשת התקופה שלאחר גילוי 'תמר' בראשית שנת 2009. ניתוח ההחלטות של קובעי המדיניות מצביע על האפשרות שהממשלה משתמשת בכוחה לשיפור מצבו של הציבור בישראל על חשבון היזמים. כאשר מדיניות כזאת מבוצעת במשורה ותוך התחשבות בשיקולי ההשקעה של היזמים ex-ante, גישה שהתבטאה למשל באימוץ מסקנותיה של 'ועדת ששינסקי' להעלאת המיסוי על הרווחיות בענף, היא אינה חריגה בהשוואה בין-לאומית ועשויה להיות מיטבית כלפי האזרחים גם בטווח הארוך. אולם ריבוי החלטות הפוגעות ביזמים עלול לפגוע בהשקעות בענף. מניתוח ההתפתחויות עד לגילוי מאגרי 'תמר' ו'לווייתן' עולה כי היווצרות המונופול בתחום ההפקה של הגז הטבעי היא במידה רבה תוצאה של הקושי לגייס הון וחברות בין-לאומיות מפעילות (operators) מהשורה ראשונה לחיפושים בעומק הים בישראל. במצב זה, כשמתגלה מספר מצומצם של מאגרים, יש סיכוי גדול שהם יהיו בידי אותם המפעילים. הדרישה של הממשלה שמאגרי 'תנין' ו'כריש' יספקו גז טבעי רק לשוק המקומי מקטינה את ההסתברות לפיתוחם בטווח הקצר, ומבליטה את ניגוד העניינים בין המדינה, המעוניינת בפיתוח יתירות ותחרות בשוק המקומי, ובין היזמים הפוטנציאליים, שאינם מעוניינים (ואולי גם אינם יכולים) לממן פיתוח מאגר לשוק שיש בו עודף היצע של גז טבעי.
למאמר המלא בנושא: מדיניות הממשלה בענף הפקת הגז הטבעי: שבע שנים לאחר תגלית 'תמר' כקובץ PDF