תקציר:
בעבודה זו אנו מנסחים ואומדים מודל מקרו-כלכלי קטן, המיועד לסייע לבנק המרכזי בחיזוי, באומדן סיכונים ובקביעת שיעור הריבית הדרוש להשגת יעד האינפלציה. המודל מתאר את הקשרים בין המשתנים העיקריים החיוניים לתיאור מנגנון התמסורת של המדיניות המוניטרית במשק קטן ופתוח. המודל מכיל שלוש משוואות מבנה: עקומת פיליפס לתיאור האינפלציה (למעט סעיף הדיור), כפונקציה של פער התוצר ושל קצב הפיחות בשער החליפין; משוואת ביקוש מצרפי לתיאור התפתחות פער התוצר במגזר העסקי, כפונקציה של הריבית ושער החליפין הריאלי; ומשוואת UIP לתיאור היקבעות שער החליפין של השקל ביחס לדולר, כפונקציה של הפער בין הריבית המקומית לעולמית. המודל נסגר באמצעות כלל ריבית(Taylor type rule) , המתאר את קביעת ריבית הבנק המרכזי כפונקציה של הפער שבין האינפלציה ליעדה ושל פער התוצר. בניסוח המודל הושם דגש מיוחד בתפקיד המרכזי של שער החליפין, המשפיע ישירות על יותר מ-60 אחוזים של מדד המחירים לצרכן. המודל המנוסח בעבודה זו הוא מסוג המודלים שבהם מודגשים הפרמטרים ה"עמוקים" של הכלכלה. במילים אחרות: נקודת המוצא למשוואות המודל היא אופטימיזציה מצד היחידות הכלכליות, בהינתן פונקציות תועלת וייצור. עם זאת, כדי לחזק את הצד האמפירי (והאופרטיבי) של המודל, סטינו לעיתים, בניסוח משוואות המודל, מהמבנה התיאורטי הצרוף. (למשל – הוספנו משוואה אד-הוק למחירי הדיור, ולעיתים הוספנו פיגור אחד בחלק מהמשתנים.) המודל נאמד בנתונים רבעוניים לתקופה 1992:I עד2005:IV , בשיטת GMM. באמצעות המודל הנאמד ניסינו לאפיין את המשתנים שראוי לכלול בכלל התגובה של הריבית. נמצא כי יש מקום להגיב הן על האינפלציה הצפויה והן על האינפלציה בדיעבד, ובאופן אגרסיבי יחסית. כנגד זאת נמצא שהתרומה של תגובה ישירה על שינויים בשער החליפין (מעבר לתגובה על האינפלציה) היא מועטה.