תקציר
עבודה זו עוסקת בשבע הקרנות המשקיעות במניות, שנוסדו בישראל במחצית הראשונה של שנות ה60 (פרט ל"פיא"), בעקבות הגיאות שחלה בבורסה בתקופה זו, לאחר חקיקת החוק להשקעות משותפות בנאמנות (1961), שהסדיר את מעמדן החוקי של קרנות אלה. תקופת הבדיקה של מחקר זה משתרעת על פני 8 שנים, שבהן חל "מחזור בורסה" שלם, דהיינו, החל מתקופת גיאות, באמצע שנות השישים, במשך תקופת . שפל, שנמשכה כחמש שנים, ועד לתחילתה של תקופת גיאות מחודשת ( 1972) הקרנות הנכללות במחקר זה הן: יגדל ופיא (בנק לאומי), דקל וברוש (בנק דיסקונט), צבר וארז (בנק הפועלים) וקהל (בנק הלוואה וחיסכון). בכל אחד משלושת הבנקים הגדולים, הקרן הנזכרת ראשונה הינה קרן צבירה (שמדיניותה העיקרית נועדת ליצירת רווחי הון גדולים ואי חלוקת רווחים הנצברים בקרן), והשנייה היא קרן מחלקת רווחים, בעלת מדיניות השקעות זהירה יותר, ומחלקת חלק מרווחיה כדיבידנד.